יז) הא למדת, שכל דבר שאנו אוסרין בענין זה, אינו אסור משום שהוא נעשה בשבת, כיון שמותר לאדם להשאיר את כליו שיעשו מלאכה בשבת, אלא גזירה שמא יחתה בגחלים, לפיכך, אין נותנין צמר ליורה בערב שבת, אלא אם כן היתה עקורה מעל האש, שמא יחתה בגחלים, והוא שיהיה פיה טוח בטיט, שמא יגיס בה משחשיכה:
יח) אין נותנין את הפת בתנור עם חשיכה, ולא חררה [-עוגה] על גבי הגחלים, אלא אם יש שהות ביום כדי שיקרמו פניה – החלק התחתון שלה, שהם מודבקים בתנור או באש, ואם נשארו אחר כן עד שיגמור אפייתן, מותר, כיון שאם יחתה, יפסיד אותן. ואם נתן סמוך לחשיכה, וחשכה, ועדין לא קרמו פניה, אם עשה כן במזיד, אסור לאכול מהן עד מוצאי שבת, וימתין בכדי שיעשו, ואם בשוגג, מותר לו לרדות ממנה מזון שלש סעודות של שבת, וכשהוא רודה לא ירדה במרדה כדרך שהוא עושה בחול, אלא בסכין וכיוצא בה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
