טו) הטוחן כגרוגרת, חייב. וכל השוחק תבלין וסמנין במכתשת, הרי זה טוחן, וחייב. המחתך ירק תלוש, הרי זה תולדת טוחן. וכן הנוסר עצים ליהנות בנסורת שלהן, או השף לשון של מתכת, חייב משישוף כל שהוא. אבל המחתך עצים אינו חייב עד שידקדק מהן [-יחתוך מהם עצים דקים] שיש בהם כדי לבשל כגרוגרת מביצה:
טז) והמרקד כגרוגרת, חייב. הלש כגרוגרת, חייב. המגבל את העפר במים, הרי זה תולדת לש, וכמה שיעורו, כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. ואין גיבול באפר, ולא בחול הגס, ולא במורסן ולא בכיוצא בהן. והנותן זרע שומשמין או זרע פשתן וכיוצא בהן במים, חייב משום לש, מפני שהן מתערבין ונתלין זה בזה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
