יא) אמת המים הבאה מהים שהיא עוברת בחצר, אם יש בגובהה עשרה טפחים, וברחבה ארבעה טפחים או יותר על כן עד רוחב של עשר אמות, אין ממלאין ממנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. ואם אין בגובהה של אמת המים עשרה טפחים, או שאין ברחבה ארבעה טפחים, ממלאין ממנה אפילו בלא מחיצה:
יב) היה ברחבה של אמת המים יתר מעשר אמות, ונמצא שהחצר פתוחה אל הים ברוחב של עשר אמות, אף על פי שאין בגובהה של אמת המים עשרה טפחים, אין ממלאין ממנה, עד שיעשה לה מחיצה, והטעם לכך שאין מחיצות החצר מועילות באופן זה, כיון שכל מקום שהוא רחב יתר על עשר אמות, כמו המקום שבו אמת המים פתוחה אל הים, פרצה היא, ומפסדת את המחיצות – מבטלת את המחיצות הקיימות לאותה חצר, וצריכה אמת המים זו מחיצה בפני עצמה [ובהלכה י"ג יבואר כיצד עושים לה מחיצה]. ומהו – והאם מותר באופן זה לטלטל בכל החצר, או שאותה אמת המים ביטלה את המחיצות והרי זו כחצר שאין לה מחיצות, אם נשאר מצד הפרצה פס מכאן ופס מכאן אפילו בכל שהוא, או שנשאר פס ברוחב ארבעה טפחים אפילו רק מרוח אחת, מותר לטלטל בכל החצר, ואין אסור אלא למלאות מן האמה בלבד [אם אין לה מחיצה בפני עצמה], אבל אם לא נשאר פס כלל, אסור לטלטל בכל החצר, שהרי נפרצה חצר לים, שהוא כרמלית:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
