יא) היה קנה או רומח וכיוצא בו מונח על הארץ, והגביה הקצה האחד, והיה הקצה השני מונח עדיין בארץ, והשליכו לפניו, באופן שהקצה שהיה מונח בארץ נשאר במקומו, והקצה האחר הוגבה והוטל לפניו, וחזר והגביה הקצה השני שהיה מונח בארץ והשליכו לפניו על דרך זו, עד שהעביר החפץ אפילו כמה מילין, פטור, לפי שלא עקר החפץ כולו בבת אחת מעל גבי הארץ. ואם משך החפץ וגררו על הארץ מתחלת ארבע לסוף ארבע, חייב, שהמגלגל עוקר הוא, הרי נעקר כל החפץ בבת אחת ממקומו:
יב) עקר חפץ מזוית זו כדי להניחו בזוית אחרת באותה הרשות, שנמצאת זו העקירה עקירה המותרת, ונמלך בדרך והוציאו לרשות שניה, פטור, מפני שלא היתה עקירה ראשונה לשם כך, ונמצאת כאן הנחה בלא עקירה. וכן העוקר חפץ והניחו על חבירו כשהוא [-חבירו] מהלך, ובעת שירצה חבירו לעמוד נטלו מעל גבי חבירו קודם שעמד, הרי זה פטור, שהרי יש כאן עקירה בלא הנחה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
