כז) באר מים, שעשה לה שמונה פסין מארבע זויות, שני פסין דבוקין זה לזה (כצורת האות רי"ש] בכל זוית, הרי אלו כמחיצה, ואף על פי שהפרוץ מרובה על העומד בכל רוח ורוח, הואיל וארבע הזויות עומדות, הרי זה מותר למלאות מן הבאר ולהשקות לבהמה. וכמה יהיה גובה כל פס מהן, עשרה טפחים. ורחבו, ששה טפחים. ובין כל פס לפס כמלוא שתי רַבְקוֹת [-צמדים] של ארבעה ארבעה בקר, רבקה אחת נכנסת ואחת יוצאה, ושיעור רוחב זה של שתי רבקות אין יתר על שלש עשרה אמה ושליש:
כח) היה במקום אחד מן הזויות, או בכל זוית מארבעתן, אבן גדולה, או אילן, או תל עפר המתלקט עשרה מתוך ארבע אמות [-שבתוך אורך ארבע אמות נוצר גובה של עשרה טפחים], או חבילה של קנים, רואין [-משערים], כל שאילו יחלק אותו דבר המונח שם ויש בו אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נדון משום [-מחשיבים זאת כאילו היתה זו] זוית שיש בה שני פסין.
אם במקום לעשות שני פסים העמיד חמשה קנים, ואין בין זה לזה שלשה טפחים, ויש ביניהן בסך הכל ששה טפחים לכאן וששה טפחים לכאן, נדונים משום זוית שיש בה שני פסין:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
