לה) אכסדרה [-כמין פרוזדור] העשויה בבקעה, שהיא כרמלית, מותר לטלטל בכולה, ואף על פי שהיא בת שלש מחיצות ותקרה, ואין לה ארבע מחיצות, שאנו רואין כאילו פי [-קצה ה]תקרה יורד וסותם את הרוח הרביעית. והזורק מרשות הרבים לתוכה, פטור, כדין הזורק למבוי סתום שיש לו קורה. בית או חצר שנפרץ קרן זוית שלה בעשר אמות, הרי זה אסור לטלטל בכולו, אף על פי שכל פרצה שהיא עד עשר אמות נחשבת כפתח ואינה מבטלת את רשות היחיד, כאן לא ניתן להחשיב זאת כפתח, כיון שאין בני אדם עושין פתח בקרן זוית. ואם היתה שם קורה מלמעלה, על אורך הפרצה, רואין אותה שירדה וסתמה – כאילו היא יורדת וסותמת את הפרצה, ומותר לטלטל בכולו, והוא – ובתנאי שלא תהיה הקורה מונחת באלכסון:
לו) ה'אצבע' שמשערין בה בכל מקום, היא רוחב הגודל של יד. וה'טפח', ארבע אצבעות. וכל 'אמה' האמורה בכל מקום, בין בשבת בין בסוכה וכלאים, היא אמה בת ששה טפחים. ופעמים משערין באמה בת ששה טפחים דחוקות זו לזו, ופעמים משערין באמה בת ששה שׂוֹחֲקוֹת ורווחות, וזה וזה להחמיר – ובשניהם מחמירים, כיצד, מֶשֶׁךְ מבוי נמדד בארבע אמות שוחקות, שהן ארוכות יותר, ובפחות מכך אין לו שם מבוי [אף שיש בו ארבע אמות עצבות], וגבהו, שאם הוא עשרים אמה נפסל, הרי הוא נמדד בעשרים אמה עציבות – דחוקות, וביותר מכך כבר אין לו היתר וצריך למעטו, רוחב הפרצה נמדד בעשר אמות עציבות, שכבר בשיעור זה אוסרת הפרצה את הבית או החצר, וכיוצא בהן לענין סוכה וכלאים:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
