א) המוציא דבר מרשות היחיד לרשות הרבים, או מרשות הרבים לרשות היחיד, אינו חייב עד שיוציא ממנו שיעור שמועיל כלום [-משהו], ואלו הן שיעורי ההוצאה, המוציא אוכלי אדם – מאכלים הראויים לאדם, שיעורם כגרוגרת [-תאנה מיובשת], ומצטרפין כל המאכלים זה עם זה, והוא – ובתנאי שיהיה כגרוגרת מן האוכל עצמו, חוץ מן הקליפים, והגרעינין, והעוקצין, והסובין, והמורסן:
ב) שיעור הוצאת יין, כדי רובע רביעית. ואם היה קרוש, שיעורו בכזית. חלב בהמה טהורה, כדי גמיעה. וחלב בהמה טמאה, כדי לכחול עין אחת. חלב אשה, ולובן ביצה, כדי ליתן במשיפה – כלי ששמים בו 'קילורין', סממנים שונים לעיניים, ורגילים לתת בו חלב אשה או לובן ביצה. שמן, כדי לסוך אצבע קטנה של רגל תינוק קטן בן יומו. טל, כדי לשוף את הקילורין. וקילור, כדי לשוף במים. ומים, כדי לרחוץ פני מדוכה. דבש, כדי ליתן על ראש הכתית [-מכה]. דם ושאר כל המשקין וכל השופכין, כדי רביעית:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
