ז) המוציא גרעינין – גרעיני תמר, אם לאכילה [-למאכל בהמה], חמש. ואם להסקה, הרי הן כעצים, וכפי שהתבאר שיעורם לעיל. ואם לחשבון – לחשב על ידם מנין של דברים אחרים, כגון שמניח גרעין אחד כנגד כל דינר, שתים. ואם לזריעה, שתים. המוציא אזוב, אם הוציא לאוכלים, הרי זה ככל מאכל אדם, כגרוגרת. ואם הוציא לבהמה, שיעורו כמלא פי גדי. לעצים, כשיעור העצים. להזיה של אפר פרה אדומה, כשיעור הזיה.
ח) המוציא קליפי אגוזין, וקליפי רמונים, אסטיס ופואה – מיני צבעים, ושאר הצבעין, שיעורם כדי לצבוע בהן בגד קטן, כסבכה שמניחין הבנות על ראשיהן. וכן המוציא מי רגלים בן ארבעים יום, או נתר אלכסנדריא, או בורית קימוניא, ואשלג, ושאר כל הסממנים המנקין, שיעורם כדי לכבס בהן בגד קטן כסבכה. הוציא סמנין שרויין, שהם כבר מוכנים לצביעה, שיעורם קטן יותר, והוא כדי לצבוע בהן דוגמא לאורג [אבל בסממנים שבתחילת הלכה זו, שעדיין אינם מוכנים לצביעה, אין אדם טורח בהוצאתם אלא אם כן יש בהם שיעור גדול יותר, לצבוע בהם בגד קטן].
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
