טו) המוציא קלף מעובד, שיעורו כדי לכתוב עליו פרשת שמע עד 'ובשעריך', שהיא הפרשה הקטנה שבתפילין. דוכסוסטוס, והוא קלף שניטל חלקו העליון, והוא פסול לתפילין, שיעורו כדי לכתוב עליו מזוזה. נייר, כדי לכתוב עליו שתי אותיות של קשר מוכסין, שזו חותמת שחותם המוכס לאדם העובר במקומו, לראיה ששילם את המכס, שאותיות אלו הן גדולות מאותיות רגילות שלנו. המוציא קשר מוכסין, חייב, אף על פי שכבר הראהו למוכס ונפטר בו, שהרי ראיה היא לעולם ששילם את המכס, ודרך לשמור זאת. המוציא שטר פרוע, ונייר מחוק, שיעורם כדי לכרוך אותם כפקק על פי צלוחית קטנה של פלייטון [-מין בושם]. ואם יש בלובן שלו – במקום שלא נכתב בו, והוא ראוי לכתיבה, כדי לכתוב שתי אותיות של קשר מוכסין, חייב:
טז) המוציא בהמה חיה ועוף, אף על פי שהן חיים, חייב. אבל אדם חי אינו משאוי, ואין חייבים על הוצאתו, ואם היה כפות [-קשור] או חולה שאינו יכול להלך לבדו, המוציא אותו חייב. והאשה מדדה את בנה – מסייעת לבנה ללכת, בזמן שאינה צריכה להרימו, אלא על ידי הסיוע הוא נוטל רגל אחת ומניח אחת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
