ט) המוציא דיו על הקולמוס, שיעורו כדי לכתוב ממנו שתי אותיות, אבל אם הוציא הדיו בפני עצמו או בקסת, צריך שיהיה בו יתר על זה, ושיעורו כדי שיעלה ממנו על הקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות. היה בקסת כדי אות אחת ובקולמוס כדי אות אחת, או בדיו לבדו כדי אות אחת ובקולמוס כדי אות אחת, הרי זה ספק. הוציא שיעור כדי כתיבת שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך, חייב, כיון שכתיבתן זו היא הנחתן. הוציא אות אחת וכתבה, וחזר והוציא אות שניה וכתבה, פטור, שכבר חסרה בהוצאה השניה הדיו של האות הראשונה:
י) המוציא כוחל, בין לרפואה בין לתכשיט, שיעורו כדי לכחול עין אחת. ובמקום שאין דרכן להתקשט אלא בכחילת שתי עינים, והוציאו להתקשט, עד שיוציא כדי לכחול שתי עינים. זפת וגפרית, כדי לעשות נקב, והיינו באופן שעושים בכלי המכיל כספית נקב גדול יותר וסותמים אותו בזפת וגפרית, ועושים בהם נקב דק כדי להוציאו משם. שעוה, כדי ליתן על פי נקב קטן. דבק, כדי ליתן בראש השבשבת, והיינו נסר קטן שמניחים הציידים, ונותנים עליו דבק, כדי שהעוף הנח עליו ידבק וילכד. רבב – שומן, כדי למשוח תחת רקיק שגודלו כסלע:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
