יא) המוציא אדמה – טיט אדום, שיעורה כדי לעשות חותם האיגרת, שממלאים בטיט זה את פתח האיגרת, ומטביעים בו חותם, כדי שיהא ניכר אם פתחוה. טיט, כדי לעשות פי כור – שפת הכור שמתיכים בה מתכות. זבל או חול דק, כדי לזבל כרישה – כרתי. חול גס, כדי לערב עם סיד בשיעור מלא כף של סיידין. חרסית – לבינה כתושה, כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. שיער, כדי לגבל טיט בשיעור שיש בו כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. סיד, כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות. עפר ואפר, כדי לכסות דם צפור קטנה. צרור אבן, כדי לזרוק בבהמה ותרגיש בה, והוא משקל עשרה זוזים. חרס, כדי לקבל בו רביעית:
יב) המוציא חבל, שיעורו כדי לעשות אזן [-ידית] לקופה. גמי, כדי לעשות תלאי [-מתלה] לנפה ולכברה. הוצין [-עלה של לולב] כדי לעשות אזן [-ידית] לכפיפה מצרית – סל העשוי מנצרי דקל, סיב, כדי ליתן על פי משפך קטן של יין, לסנן על ידו את הפסולת. מוכין, כדי לעשות כדור כאגוז. עצם, כדי לעשות תרווד – כף קטן של רופאים. זכוכית, כדי לגרוד בה ראש הכרכר – לחדד בה את העץ שהאורגים משתמשים בו, או עד שיפצע [-יחתוך] שתי נימין [-חוטים] כאחת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
