יג) המוציא שתי נימין מזנב הסוס ומזנב הפרה, חייב. הוציא שערה אחת מן הקשה שבחזיר, חייב. נצרי דקל, והן חוטי העץ, שתים. חורי דקל, והן קליפי החריות, אחת. מצמר גפן, ומצמר כלך, וצמר גמלים וארנבים וחיה שבים, ושאר כל הנטוין, שיעורו כדי לטוות חוט אורך ארבעה טפחים. המוציא מן הבגד, או מן השק, או מן העור, כשיעורן לטומאה [-לקבל טומאה], כך שיעורן להוצאה, הבגד שלשה אצבעות על שלשה אצבעות, השק ארבעה על ארבעה, העור חמשה על חמשה:
יד) המוציא עור שלא נתעבד כלל, אלא עדיין הוא רך, שיעורו כדי לצור משקולת קטנה, שמשקלה שקל. היה העור מלוח [שמלחוהו כדי להתחיל לעבדו], ועדיין לא נעשה בקמח ולא בעפצה שעל ידם מסיימים את עיבודו, שיעורו כדי לעשות קמיע. היה עשוי בקמח, ועדיין לא נתעבד בעפצה, שיעורו כדי לכתוב עליו את הגט. נגמר עיבודו, שיעורו חמשה אצבעות על חמשה אצבעות.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
