כא) המצניע דבר לזריעה, או לרפואה, או לדוגמא [שהתבאר לעיל שבאופן זה שיעור הוצאתו בכל שהוא], ושכח למה הצניעו, והוציאו סתם, חייב עליו בכל שהוא, כיון שעל דעת מחשבה ראשונה הוציא. ושאר האדם, אין חייבין עליו אלא כשיעורו. זרק זה שהוציא כבר את הדבר המוצנע לתוך האוצר, אף על פי שמקומו ניכר, כבר בטלה מחשבתו הראשונה, לפיכך אם חזר והכניסו מרשות לרשות, אינו חייב עד שיכניס כשיעור:
כב) דבר שאין דרך בני אדם להצניעו, ואינו ראוי להצניע, כגון דם הנדה, אם הצניעו אחד, והוציאו, חייב. ושאר האדם פטורין עליו, שאין חייבין אלא על הוצאת דבר הכשר להצניע, ומצניעין כמוהו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
