טו) מי שיש ברגלו האחת מכה, שמחמתה אינו יכול לנעול סנדלו על אותה רגל, יוצא בסנדל יחידי ברגלו השניה, הבריאה. ואם אין ברגלו מכה, לא יצא בסנדל יחיד, שמא יבוא לשולפו ולטלטלו. ולא יצא הקטן [-אדם שגופו קטן] במנעל גדול, שמא ישלפנו ויטלטלנו, אבל יוצא הוא בחלוק גדול, שאין חשש שיסירנו ברשות הרבים. ולא תצא אשה במנעל רפוי, ולא במנעל חדש שלא יצאה בו שעה אחת מבעוד יום. ואין הקיטע יוצא בקב שלו. אנקטמין [-מין סנדל] של עץ, שאין ההליכה בהם נוחה, אין יוצאין בהן בשבת, מפני שאינן מדרכי המלבוש, ואם יצאו פטורין:
טז) יוצאין בפקריון – פאה נכרית שנותן אדם קרח בראשו, ובציפה – צמר שבראשי בעלי חטטין, אימתי מותר הדבר, בזמן שצבען בשמן, וכרכן, או שיצא בהן שעה אחת מבעוד יום, אבל אם לא עשה בהן מעשה, ולא יצא בהן קודם השבת, אסור לצאת בהן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
