ט) יוצאה אשה בחוטי שיער הקשורים לה על ראשה, מפני שהמים באין בהן, ואינן חוצצין, ואינה חולצתן אם אירע לה טבילה עד שנגזור שמא תביאם לרשות הרבים, בין שהיו החוטין משערות שלה, בין של חברתה, בין של בהמה. ולא תצא הזקנה בשל ילדה, כיון ששבח הן לה, ושמא תחלוץ ותראם לחברותיה. אבל ילדה יוצאת בחוטי זקנה, כיון שאין חשש שתוציאם. וכל שהוא ארוג, אין חשש שתוציאנו, ויוצאת בו על ראשה:
י) יוצאה אשה בחוטין שבצוארה, מפני שאינה חונקת עצמה בהן, ואינן חוצצין, ואין חשש שתסירם אף אם תזדמן לה טבילה. ואם היו צבועין, אסורים, שמא תראה אותן לחברותיה. ויוצאה אשה בכליל של זהב בראשה, ואין חשש שתסיר את הכליל כדי להראות לחברותיה, לפי שאין יוצאה בו אלא אשה חשובה, שאין דרכה לחלוץ ולהראות. ויוצאה בציץ, ובלחיים של זהב, בזמן שהן תפורין בשבכה שעל ראשה כדי שלא יפולו, שאז אין חשש שתסירם, וכן כל כיוצא בהם:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
