כא) לא יצא החייט בשבת במחט התחובה לו בבגדו, ולא יצא נגר בקיסם שבאזנו, ולא גרדי באירא שבאזנו, ולא סורק במשיכה שבאזנו, ולא שולחני בדינר שבצוארו, ולא צבע בדוגמא שבאזנו, שהיתה דרך כל בעל אומנות לצאת בדבר קטן מעין אומנותו, ואם יצא, פטור, אף על פי שיצא דרך אומנתו, מפני שלא הוציא כדרך המוציאין, שהרי סתם בני אדם אינם יוצאים כך.
כב) הזב שיצא בכיס שלו, המיועד לקבל את הזיבה, חייב, מפני שאין דרך כיס זה להוציאו אלא כדרך הזאת, ואף על פי שאינו צריך לגוף ההוצאה, אלא מניחו כדי שלא יתלכלכו בגדיו, חייב, כיון שאף המלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
