יט) הצד דבר [-בעל חיים] שדרך מינו לצוד אותן, חייב, כגון חיה ועופות ודגים. והוא [-ובתנאי] שיצוד אותן למקום שאינו מחוסר צידה נוספת. כיצד, כגון שרדף אחרי צבי עד שהכניסו לבית, או לגינה או לחצר, ונעל בפניו, או שהפריח את העוף עד שהכניסו למגדל [-ארון] ונעל בפניו, או ששלה דגים מן הים בתוך ספל של מים, הרי זה חייב. אבל אם הפריח צפור לבית ונעל בפניו, שעדיין יכולה הציפור לעוף בבית וצריך לחזור ולצוד אותה בתוך הבית, או שהבריח דג ועקרו מן הים לבריכה של מים, או שרדף אחר צבי עד שנכנס לטרקלין רחב ונעל בפניו, הרי זה פטור, כיון שאין זו צידה גמורה, שאם יבא לקחתו צריך שוב לרדוף אחריו ולצוד אותו משם. לפיכך, הצד ארי, אינו חייב עד שיכניסנו לכיפה [-לכלוב] שלו שהוא נאסר בה:
כ) וכיצד משערים מהו מקום קטן שהמכניס לשם חיה נחשב כ'צד', כל מקום שאם ירוץ בו האדם יגיע לחיה הלכודה בו בשחיה [-בהתכופפות] אחת, או שהיו הכתלים קרובין זה לזה עד שיפול צל שניהם לאמצע כאחד, הרי זה מקום קטן, ואם הבריח הצבי וכיוצא בו לתוכו, חייב. ומקום שהוא גדול מזה, המבריח חיה ועוף לתוכו, פטור:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
