ט) אין רוכבין על גבי בהמה בשבת, גזרה שמא יחתוך זמורה מהאילן כדי להנהיגה, ואין נתלין בבהמה, ולא יעלה מבעוד יום לישב עליה בשבת, ואין נסמכין לצדי בהמה, וצדי צדדין – להשען על דבר המחובר לדבר המחובר לבהמה, מותרין. עלה באילן בשבת, בשוגג, מותר לירד. אך אם עלה במזיד, אסור לירד עד שתצא השבת. ובבהמה, אפילו אם עלה עליה במזיד ירד, משום צער בעלי חיים. וכן פורקין המשאוי מעל הבהמה בשבת, משום צער בעלי חיים:
י) כיצד, היתה בהמתו טעונה שליף של תבואה, מכניס ראשו תחתיו, ומסלקו לצד אחר, והוא נופל מאליו. היה בא מן הדרך בליל שבת, ובהמתו טעונה, כשיגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלין בשבת, ואילו את הכלים שאינן ניטלין, שאינו יכול ליטלם בידים, מתיר את החבלים, והשקין נופלין. ואם היו בשקין דברים המשתברין, אם היו אלו שקין קטנים, מביא כרים וכסתות ומניח תחתיהן, והשקין נופלין על הכרים, והטעם שהדבר מותר, שהרי אם ירצה לשלוף את הכר, שולף, מפני שהשקים קטנים וקלים, ונמצא שלא בטל הכלי מהיכנו [כלומר, אף שאסור לגרום לכך שכלי יתבטל מתשמישו הראוי לו בשבת, כאן אין הכרים והכסתות מתבטלים משימושם, וכפי שהתבאר]. היתה הבהמה טעונה עששיות [-גושים וחתיכות] של זכוכית, מתיר את השקים והן נופלין, שאף על פי שישברו אין בכך הפסד גדול, שהרי הכל להתכה עומד, ולהפסד מועט לא חששו. היו השקים גדולים ומלאים כלי זכוכית וכיוצא בהם, פורק בנחת, ומכל מקום לא יניחן שם על גבי בהמה, משום צער בעלי חיים:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
