לג) מגבל במים, חייב משום לש, לפיכך אין מגבלין קמח קלי הרבה [אף על פי שלאחר קלייתו אינו נעשה עיסה עם המים], שמא יבוא ללוש קמח שאינו קלי, ומותר לגבל את הקלי מעט מעט. אבל תבואה שלא הביאה שליש [-לא הבשילה עדיין בשיעור שליש], שקלו אותה ואחר כך טחנו אותה טחינה גסה, שהרי הוא כחול, והיא הנקראת שתית, מותר לגבל ממנה בחומץ וכיוצא בו הרבה בבת אחת, והוא שיהיה רך, אבל קשה אסור, מפני שנראה כלש, וצריך לשנות את סדר הגיבול, כיצד, נותן את השתית תחילה, ואחר כך נותן את החומץ:
לד) המורסן [-הסובין הגסים של התבואה], והוא מאכל בהמה, אף על פי שאינו ראוי לגבול, אין גובלין אותו, שמא יבוא לגבול העפר וכיוצא בו. ונותנין מים על גבי מורסן, ומוליך בו התרווד [-כף] שתי וערב, אבל אינו ממרס בידו, שלא יראה כלש, ואם עדיין לא נתערב, מנערו מכלי לכלי עד שיתערב, ונותן לפני התרנגולין או לפני השוורים. ומותר לערב המורסן על דרך זו בכלי אחד, ומחלק אותו בכלים הרבה, ונותן לפני כל בהמה ובהמה. ומערב בכלי אחד מורסן מרובה, אפילו כור, ואפילו כוריים:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
