לה) אין מאכילין בהמה חיה ועוף בשבת, כדרך שהוא מאכיל בחול, גזירה שמא יבוא לידי כתישת קטניות או לידי לישת קמח וכיוצא בו, כיצד, לא יאכיל הגמל בשבת מאכל שלשה או ארבעה ימים, ולא ירביץ עגל וכיוצא בו ויפתח פיו ויתן לתוכו כרשינין ומים בבת אחת, וכן לא יתן לתוך פי יונים ותרנגולים למקום שאינן יכולין להחזיר, אבל מאכיל הוא את הבהמה מעומד, ומשקה אותה מעומד, או נותן לתוך פיה מים בפני עצמן וכרשינין בפני עצמן, במקום שיכולה להחזיר, וכן מאכיל העוף בידו במקום שיכול להחזיר, ואין צריך לומר שיתן לפניהן והן אוכלין:
לו) במה דברים אמורים, שמותר להאכיל בעלי חיים בשבת בדרכים שהתבארו לעיל, במי שמזונותיו עליו, כגון בהמתו וחייתו, ויוני הבית ואווזין ותרנגולין, אבל מי שאין מזונותיו עליו, כגון חזיר ויוני שובך ודבורים, לא יתן לפניהם לא מזון ולא מים. ומותר לאדם להעמיד בהמתו על גבי עשבים [מחוברים], והיא אוכלת, אבל לא יעמיד אותה על גבי דבר שהוקצה, אבל עומד בפניה כדי שתחזיר פניה לדבר המוקצה ותאכל ממנו, וכן ביום טוב:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
