כא) שתי מטהרות [-מקוואות] הבנויות זו על גבי זו, ואחת מהם מי גשמים ואחת מים שאובים, נוטל את הפקק מבנתים – המפריד ביניהם, ומשיקן, ועל ידי זה שתיהן כשרות לטבילה, ומחזיר את הפקק למקומו, מפני שאינו בא לידי סחיטה של הפקק, שהרי דעתו שיצאו המים מזה לזה, ואינו פוקק בחוזקה. ופוקקין את הביב בסודרין ובכל דבר המיטלטל, כשעושה כן כדי שלא יצופו המים על האוכלים ועל הכלים, כיון שבאותו זמן מקום הפקק עדיין יבש, ואין בו חשש סחיטה. אבל אין פוקקין את הביב כדי שירדו המים לבור, כיון שבאופן זה יש חשש שמא יסחוט בעת שדוחק, שהרי הפקק כבר שרוי במים:
כב) אסור לתקן בית יד של בגדים, ולשברם שברים שברים – לעשות בהם קמטים, כדרך שמתקנין בחול את הבגדים כשמכבסין אותן. וכן אין מקפלים הבגדים בשבת כדרך שעושין בחול בבגדים כשיכבסו אותן. ואם לא היה לו כלי [-בגד] אחר להחליפו, מותר לקפלו ולפשטו ולהתכסות בו כדי שיתנאה בו בשבת, והוא – ובתנאי שיהיה זה בגד חדש, לבן, שהרי הוא מתמעך ומתלכלך מיד, וכשיקפל, לא יקפל אלא איש אחד, אבל לקפל בשנים, אסור:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
