ז) זמורה [-ענף רך] שהיא קשורה בטפיח – כלי שממלאים בו מים, ממלאין בה מים בשבת. ואם אינה קשורה, אין ממלאין בה, גזירה שמא יקטום [-יחתוך] אותה ויתקנה. אסור לחוף כלי כסף בגרתקון [-מין סם המחליק את כלי הכסף], מפני שבכך הוא מלבנן כדרך שהאומנין עושין, ונמצא כמתקן כלי וגומר מלאכתו בשבת. אבל חופפין אותן בחול ובנתר, אף שהם מנקים אותם, וכן כל הכלים חופפין אותן בכל דבר, כיון שאין בכך משום תיקון הכלי. ואסור להדיח קערות ואלפסין [-קדירות] וכיוצא בהן, מפני שהוא כמתקן, אלא אם כן הדיחן כדי לאכול בהן סעודה אחרת באותה שבת. אבל כלי שתיה, כגון כוסות וקיתונות [-כדים], מותר להדיחן בכל עת, כיון שאין קבע לשתיה, ובכל שעה עשוי האדם לרצות לשתות. ואין מציעין את המטות בשבת כדי לישן עליהן למוצאי שבת, אבל מציעין מלילי שבת לשבת:
ח) אסור להטביל כלים טמאין בשבת, מפני שהוא כמתקן כלי. אבל אדם טמא מותר לטבול, מפני שנראה כמיקר [-כאילו ירד למים רק כדי לקרר את עצמו]. ואין מזין עליו בשבת אפר פרה אדומה. המטביל כלים בשבת, אם עשה כן בשוגג, ישתמש בהן, ואם עשה כן במזיד, לא ישתמש בהן עד למוצאי שבת. ומותר להטביל את המים הטמאים בשבת, כיצד יעשה, נותנן בכלי שאינו מקבל טומאה, כגון כלי אבנים, ומטביל הכלי עם המים במקוה עד שיעלה מי המקוה עליהן, וכשיתחברו המים הטמאים עם מי המקוה, יטהרו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
