יא) הממרח [-מחליק] רטיה בשבת, חייב משום מוחק [-מחליק] את העור, לפיכך אין סותמין נקב בשעוה וכיוצא בה, שמא ימרח. ואפילו בשומן אין סותמין את הנקב, הגם שאי אפשר להחליקו, גזירה משום שעוה:
יב) כותב, מאבות מלאכות, לפיכך אסור לכחול את העינים בפוך וכיוצא בו בשבת, מפני שהוא ככותב. ואסור ללוות ולהלוות, גזירה שמא יכתוב. וכן אסור לקנות ולמכור, ולשכור ולהשכיר, גזירה שמא יכתוב. לא ישכור אדם פועלים בשבת, ולא יאמר לחבירו לשכור לו פועלין. אבל לשאול ולהשאיל, מותר. שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן, ובלבד שלא יאמר לו לשון 'הלויני':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
