ג) במה דברים אמורים, שאסור לבוא בשבת עד סמוך לתחום שבת, כדי להמשיך ללכת מיד עם צאת השבת, בשהחשיך על התחום כדי לעשות לאחר השבת דבר שאסור בשבת לעשותו, אבל אם החשיך לעשות דבר שמותר לעשותו בשבת, הרי זה מותר. כיצד, אין מחשיכין על התחום כדי להביא פירות מחוברין, או כדי לשכור פועלין, אבל מחשיך הוא כדי להמשיך ללכת לאחר השבת לשמור פירות, שהרי מותר לשמור פירות בשבת, ומחשיך כדי להביא בהמה או פירות תלושין, שהבהמה, קורא לה והיא באה אף על פי שהיא חוץ לתחום, ופירות תלושין אילו היו שם מחיצות היה מותר להביאן בשבת. וכן אומר אדם לחבירו 'לכרך פלוני אני הולך למחר', ואף שאותו כרך הוא מחוץ לתחום שבת, כיון שאם היו שם בורגנים [-בתים קטנים] היה הולך לשם בשבת, וכן כל כיוצא בזה:
ד) מותר לאדם לומר בשבת לפועל 'הנראה שתעמוד עמי לערב', ואף שהלה מבין שכוונתו לשוכרו כפועל, כיון שלא אמר לו כן בפירוש, אבל לא יאמר לו 'היה נכון לי לערב', שזהו דיבור מפורש, שנמצא עושה חפצו בשבת. ואסור לרוץ ולדלג בשבת, שנאמר 'מעשות דרכיך', ללמד שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול, ויורד אדם לבור ושיח ומערה, אפילו הן עמוקים מאה אמה, ומטפס ויורד, ושותה, ומטפס ועולה. ואסור להרבות בשיחה בטלה בשבת, שנאמר 'ודבר דבר', שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
