יג) כל כסויי הכלים נטלים בשבת, והוא שיש תורת כלי עליהן. אבל אם היה כלי מחובר בקרקע, כגון חבית הטמונה בארץ, אם יש לכיסוי שלה בית אחיזה [-ידית], מטלטלין אותו. ואם לאו, אין מטלטלין אותו. וכן כסויי הקרקעות, כגון בורות וחריצין, אין מטלטלין כסוי שלהן אלא אם כן יש לו בית אחיזה. כיסוי התנור, הגם שהוא מחובר לקרקע, כיון שרובו מעל הקרקע, אף על פי שאין לו בית אחיזה, מותר לטלטלו:
יד) שני דברים, אחד אסור לטלטלו ואחד מותר לטלטלו, והן סמוכים זה לזה, או מונחים זה על זה, או נמצאים זה בתוך זה, ובזמן שמטלטלין אחד מהן בהכרח יטלטל את השני, אם היה צריך לדבר שמותר לטלטלו, מטלטלו, ואף על פי שדבר האסור מיטלטל עמו. ואם היה צריך לטלטל דבר האסור, לא יטלטלנו באותו דבר המותר – אסור לטלטלו על ידי שיטלטל את הדבר המותר.
טו) כיצד הוא דין זה, פגה [-תאנה] שהיתה טמונה בתבן, וחררה [-עוגה] שהיתה על גבי גחלים, תוחבן בכוש או בכרכר – מותר לתחוב בהם שיפוד או מחט ונוטלן, ואף על פי שהתבן והגחלים ננערים בשבת בשעת נטילה. וכן לפת או צנונות שהיו טמונים בעפר, ומקצת העלים מגולים, שומטן בשבת בעלה שלהן – מותר למשוך אותם מהעפר על ידי אחיזה בעלים שלהם, ואף על פי שהעפר ננער בכך. אבל אם היה ככר או תינוק על גבי האבן או על גבי הקורה, ורצונו וכוונתו לטלטל את האבן או את הקורה, לא יטלטל את האבן או הקורה בככר או בתינוק שיש עליה, הגם שהם מותרים בטלטול, וכן כל כיוצא בזה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
