ג) חרס קטנה, מותר לטלטלה אפילו כשהיא ברשות הרבים, פחות מארבע אמות, ואינה נחשבת למוקצה, הגם שבהיותה ברשות הרבים אינה ראויה לשום שימוש, הואיל וראויה היא בחצר לכסות בה פי כלי קטן. מגופת [-כיסוי] חבית שנתכתתה, היא ושבריה מותר לטלטלה, ואם זרקה לאשפה מבעוד יום, הרי הקצה אותה מדעתו, ואסור לטלטלה. כלי שנתרועע, לא יתלוש ממנו חתיכת חרס לכסות בו או לסמוך בו:
ד) מותר להכניס לבית הכסא שלש אבנים מקורזלות כדי לקנח בהן, וכמה שיעורן, כמלוא היד. אבל אדמה שהיא קרובה להתפרך, אסור לטלטלה לקנח בה. ומותר להעלות אבנים לגג שיהיו מוכנות לקנח בהן. ואם ירדו עליהן גשמים ונשתקעו בטיט, אם עדיין רישומן ניכר, מותר לטלטל. אבן שיש עליה טנוף, שודאי לקנח היא, מותר לטלטלה, ואפילו היא גדולה:
ה) היה לפניו צרור וְחֶרֶשׂ, מקנח בצרור. ואם היה החרש מאגני [-ידיות] כלים, מקנח בחרש. היו לפניו צרור ועשבים, אם היו עשבים רכים מקנח בהן, ואם לאו, מקנח בצרור:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
