טו) אוצר של תבואה, או של כדי יין, אף על פי שמותר להסתפק ממנו [-ליטול ממנו תבואה או יין בשבת], אסור להתחיל בו לפנותו, אלא לדבר מצוה, כגון שפינהו להכנסת אורחין, או לקבוע בו בית המדרש. וכיצד מפנין אותו, לא יפנו אותו על ידי אדם אחד, אלא כל אחד ואחד ממלא ארבע או חמש קופות, עד שגומרין לפנותו. ולא יכבדו [-אסור לטאטא] את קרקעיתו של האוצר, כמו שבארנו שיש בזה חשש איסור השוואת גומות, שזו תולדת בונה, אלא נכנס ויוצא בו, ועושה שביל ברגליו בכניסתו וביציאתו:
טז) כל דבר שהוא ראוי למאכל בהמה וחיה ועוף המצויין, מטלטלין אותו בשבת. כיצד, מטלטלין את התורמוס היבש, מפני שהוא מאכל לעזים, אבל לא את הלח. מטלטלין את החצב, מפני שהוא מאכל לצבאים. את החרדל, מפני שהוא מאכל ליונים. את העצמות, מפני שהן מאכל לכלבים. וכן כל הקליפין והגרעינין הראויין למאכל בהמה, מטלטלין אותן. ושאינן ראויין, אוכל את האוכל, וזורקן לאחוריו, ואסור לטלטלן. מטלטלין בשר תפוח, מפני שהוא מאכל לחיה. ומטלטלין בשר חי, בין תפל בין מליח, מפני שראוי לאדם. וכן דג מליח. אבל הדג התפל אינו ראוי לאכילה, ואסור לטלטלו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
