יג) כל דבר מטונף, כגון רעי, וקיא, וצואה, וכיוצא בהן, אם היו בחצר שיושבין בה בני אדם, מותר להוציאן לאשפה או לבית הכסא, וזה הוא הנקרא גרף של רעי. ואם היו בחצר אחרת, כופין עליהן כלי, כדי שלא יצא הקטן ויתלכלך בהן. רוק שעל הקרקע, דורסו דרך הליכתו לפי תומו והולך. ומטלטלין כנונא [-כלי נחושת שמביאים בו אש לפני שרים כדי להתחמם] מפני אפרו, אף על פי שיש עליו שברי עצים, מפני שהוא כגרף של רעי. ואין עושין גרף של רעי לכתחלה בשבת, אבל אם נעשה מאליו, או שעבר ועשהו, מוציאין אותו:
יד) שמן שיוצא מתחת הקורה של בית הבד בשבת, וכן תמרים ושקדים המוכנים לסחורה, מותר לאוכלם בשבת. ואפילו אוצר של תבואה, או תבואה צבורה, מתחיל להסתפק ממנה בשבת, והטעם לכך, שאין שום אוכל שהוא מוקצה בשבת כלל, אלא הכל מוכן הוא, חוץ מגרוגרות וצמוקין שבמוקצה [-ברחבה שמאחורי הבתים] בזמן שמייבשים אותם, הואיל ומסריחות בינתים, ואינם ראויין לאכילה, הרי הן אסורין בשבת משום מוקצה. חבית שנתגלתה, ואבטיח שנשברה, אף על פי שאינן ראויין לאכילה, נוטלן ומניחן במקום המוצנע. כיוצא בו, קמיע שאינו מומחה, אף על פי שאין יוצאין בו, מטלטלין אותו. מוֹתָר [-שארית] השמן שבנר ושבקערה, שהדליקו בהן באותה שבת, אסור להסתפק ממנו באותה שבת, מפני שהוא מוקצה מחמת איסור:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
