יז) יין שריחו ריח החומץ, וטעמו טעם יין, מקדשין עליו. וכן יין מזוג במים, ויין צמוקים, מקדשין עליו, והוא שיהיו צמוקים שיש בהן לחלוחית בשיעור כזה שאם ידרוך אותן יצא מהן דבשן. וכן יין חדש מגתו, שעדיין לא תסס, מקדשין עליו, וסוחט אדם אשכול של ענבים, ומקדש עליו בשעתו. מדינה שרוב יינה שכר, כלומר, שרוב אנשי המקום אינם שותים יין אלא שיכר, אף על פי שהוא פסול לקידוש, מותר להבדיל עליו, הואיל והוא 'חמר המדינה' [-זהו ה'יין' של אותה מדינה]:
יח) כשם שמקדשין בלילי שבת ומבדילין במוצאי שבת, כך מקדשין בלילי ימים טובים ומבדילין במוצאיהן, וכן מבדילים במוצאי יום הכפורים, שכולם 'שבתות ה" הן. ומבדילין במוצאי ימים טובים אף שנכנסים לחולו של מועד, וכן מבדילים במוצאי שבת היוצאים ליום טוב [והיינו שאומרים בתוך הקידוש של ליל יום טוב ברכת הבדלה], כיון שבמקרים אלו יוצאים מקדושה חמורה לקדושה קלה. אבל אין מבדילים במוצאי יום טוב לשבת, שיוצאים מקדושה קלה לקדושה חמורה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
