ג) אסור לישראל להשאיל או להשכיר בהמה גסה לנכרי, כדי שלא יעשה בה מלאכה בשבת, והרי הוא מצווה על שביתת בהמתו. אסרו חכמים למכור בהמה גסה לנכרי, שמא ישאיל או ישכיר. ואם מכר, קונסין אותו עד עשרה בדמיה – חייב לקנותה מהגוי בחזרה, אפילו אם יצטרך לשלם עליה עשר פעמים כשווייה האמיתי, ומחזירה לרשותו. ואפילו שבורה, שאינה ראויה למלאכה, אין מוכרין. ומותר לו למכור על ידי סרסור – מתווך, כיון שהסרסור אינו משכיר ואינו משאיל:
ד) ומותר למכור להם סוס, כיון שאין הסוס עומד אלא לרכיבת אדם, לא למשאוי, והחי הרוכב עליו הרי הוא נושא את עצמו. וכדרך שאסרו למכור בהמה גסה לנכרי, כך אסרו למכור לישראל החשוד למכור לנכרי. ומותר למכור להם פרה המיועדת לשחיטה, ושוחט אותה מיד בפניו. ולא ימכור סתם אפילו שור של פטם – המיועד לפיטום ולשחיטה, שמא ישהא אותו הגוי ברשותו ויעבוד בו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
