ג) הא למדת, שאין אוכלין מפירות שביעית אפילו הצומחים מאליהם, אלא פירות האילנות, והעשבים שאין זורעין אותם רוב האדם, כגון הפיגם והירבוזין השוטים וכל כיוצא בהן, שעליהם לא גזרו חכמים איסור אכילת ספיחים, אבל הירקות שדרך רוב האדם לזורעם בגנות, ומיני תבואה, וקטניות, כל הצומח מהן בשביעית אפילו מאליו, אסור מדבריהם. והמלקטן, מכין אותו מכת מרדות:
ד) ספיחים העולים בשדה בור, ובשדה ניר [-חרושה], ובשדה כרם, ובשדה זרע, מותרין באכילה, ומפני מה לא גזרו עליהם, לפי שאין אדם זורע מקומות אלו, כל אחד לפי טעמו, שדה בור כיון שאין אדם נפנה לשם, ושדה ניר כיון שרוצה הוא בתיקונה, ושדה כרם כיון שאינו אוסר את כרמו, שהרי תבואה הגדלה בכרם אוסרת את הכרם, ושדה זרע כיון שהספיחין מפסידין אותה. וכן התבן של שביעית, מותר בכל מקום, ולא גזרו עליו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
