יג) וכן פירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית, בתבואה וקטניות ואילנות הולכין אחר עונת המעשרות, והיינו בהבאת שליש גידולם, שאם הביאו שליש בשביעית, אף שנלקטו בשמינית, יש להם קדושת שביעית. והפרגין והשומשמין והאורז והדוחן ופול המצרי שזרעו לזרע [-לאכול את הפול בעצמו], הולכים בהם אחר גמר הפרי. והירק הולכים בו אחר לקיטתו:
יד) פול המצרי שזרעו לזרע [-כדי לאכול את הפול בעצמו] בששית, ונגמר פריו קודם ראש השנה של שביעית, בין ירק שלו [-העלים שלו] ובין זרע שלו [-הפול עצמו], מותר בשביעית, ואף שבירקות הולכים אחרי זמן הלקיטה, מכל מקום כיון שעיקר כוונתו היתה לפול עצמו ולא לירק שבו, דינו כשאר תבואה וקטניות שהותכים בהם אחרי גמר הפרי ולא אחרי הלקיטה. ואם זרע את הפול המצרי לירק – לאכול את העלים שלו, דינו כשאר ירקות שהולכים בהם אחרי הלקיטה, ואם נכנסה עליו שביעית, בין ירקו בין זרעו אסור, כי הזרע נגרר אחרי הירק ונאסר עמו, כספיחי שביעית. וכן אם זרעו גם לזרע וגם לירק, אסור:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
