ח) מחזיקין ידי גויים בשביעית, בדברים בלבד, כגון שראהו חורש או זורע, אומר לו 'תתחזק', או 'תצליח', וכיוצא בדברים אלו, מפני שהגויים אינם מצווין על שביתת הארץ, אבל לא יסעדנו ביד, כיון שלישראל אסור לעבוד בקרקע של ארץ ישראל אפילו אם היא קנויה לגוי. ומותר לרדות עמהן את הדבש מן הכוורת, אפילו שהכוורת מחוברת לקרקע, וחוכרין מהן נירין – מותר לחכור מהגוי שדה ומתנה איתו שמיד במוצאי שביעית תהיה השדה חרושה, ואף שמחמת כן הגוי חורש אותה בשביעית, אין זה נחשב שהוא עושה זאת עבור הישראל, אלא עבור עצמו, שיקבל דמים מרובים, לפי שהגוים אינן בני חיוב כדי לקנוס אותן:
ט) מותר לעשות מלאכה בסוריא, בתלוש מהקרקע אבל לא במחובר, כיצד, דשין את התבואה, וזורין אותה לרוח, ודורכין, ומעמרין, אבל לא קוצרין את התבואה, ולא בוצרין את הענבים, ולא מוסקין את הזיתים, וכן כל כיוצא באלו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
