יב) במה דברים אמורים, שאסור לקנות פירות שביעית מעם הארץ, בזמן שהיה מוכר פירות שכמותן דרכם להמצא בשמור, כגון תאנים ורמונים וכיוצא בהן, אבל אם היה מוכר פירות שחזקתן שהם באים מן ההפקר, כגון הפיגם [-מין כרוב אדום] והירבוזין (ו)השוטים, והחלגלוגות והכסבר של הרים וכיוצא בהן, וגם אין בהם איסור ספיחין, הרי זה מותר ליקח ממנו מעט, כדמי שלש סעודות בלבד – באופן שבדמים שיקבל יוכל לקנות צורך שלש סעודות, והקילו בזה משום כדי חייו של מוכר, שמא הוא צריך למעות אלו כדי לקנות צרכי שלש סעודות בשבת, וכיון שהתירו בערב שבת התירו בכל השבוע, וכיון שזהו סכום מועט לא חששו שיעשה בהם סחורה או שישהם לאחר זמן הביעור:
יג) וכל דבר שאינו חייב במעשרות משום שבדרך כלל הוא בן מן ההפקר, כגון שום בעל בכי [-שום חריף מאד, שהאוכלו מוריד דמעות], ובצל של רכפה, וגריסין הקלקיות, ועדשים המצריות, וכן זרעוני גינה שאינן נאכלות [-שאין דרך לאכול את הזרעים אלא את הפרי עצמו], כגון זרע לפת וצנון וכיוצא בהן, הרי אלו נלקחין מכל אדם בשביעית, ואפילו מעם הארץ [אך דין החשוד יבואר להלן], וכל המינים שהוזכרו בהלכה זו מותר לקנות רק כדמי שלש סעודות, כמבואר בהלכה הקודמת, מלבד זרעוני גינה שמותר אפילו יותר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
