ד) אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה, שנאמר 'מקץ שבע שנים תעשה שמטה, וזה דבר השמטה', ושם הוא אומר 'מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות', מה שם אחר סיום שבע, אף השמטת כספים אחר סיום שבע, לפיכך, הלוה את חבירו בשביעית עצמה, גובה חובו כל השנה, וכשתשקע חמה בלילי ראש השנה של מוצאי שביעית, אבד החוב:
ה) שחט את הפרה בסוף השנה, וחלקה לקונים בהקפה על דעת שהיום ראש השנה של מוצאי שביעית, וכבר עברה השמיטה, ונתעבר חודש אלול, ונמצא שאותו היום הוא סוף השנה השביעית, אבדו הדמים של הפרה שהיו הקונים חייבים לו, שהרי עברה שביעית על החוב:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
