יד) המלוה על המשכון, אינו משמיט, והוא שיהיה החוב כנגד המשכון, ואם היה החוב יתר מהמשכון, משמיט את היתר, שאין כנגדו משכון:
טו) המוסר שטרותיו לבית דין, ואמר להם 'אתם גבו לי חובי זה', אינו נשמט, שנאמר 'ואשר יהיה לך את אחיך', וזה בית דין תובעין אותו. וכן בית דין שחתכו [-שפסקו] את הדין, וכתבו 'איש פלוני אתה חייב ליתן לזה כך וכך', אינו נשמט, שזה כגבוי הוא, וכאילו כבר בא לידו, ואינו כמלוה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
