ה) על אף חשבון השמיטות והיובלות שהתבאר לעיל, אבל כל הגאונים אמרו, שמסורת היא בידיהם איש מפי איש, שלא מנו באותן השבעים שנה שבין חרבן בית ראשון ובנין בית שני אלא שמטות בלבד, בלא יובל, שכיון שאין היובל נוהג אפילו מדרבנן, לא מנו אותו כלל, אף לא לענין שמיטות, וכן משחרב באחרונה לא מנו שנת החמשים, אלא שבע שבע בלבד מתחלת שנת החרבן, שאז היה מוצאי שביעית, וכן עולה בגמרא במסכת עבודה זרה חשבון זה שהוא קבלה:
ו) ושנת השמטה ידועה היא ומפורסמת אצל הגאונים ואנשי ארץ ישראל, וכולן לא מנו אלא לשני חורבן, משליכין אותן שבע שבע, ולפי חשבון זה תהי שנה זו, שהיא שנת שבע ומאה ואלף לחרבן, מוצאי שביעית, ועל חשבון זה אנו סומכין, וכפי החשבון זה אנו מורין לענין מעשרות ושביעית והשמטת כספים, שהקבלה והמעשה הם עמודים גדולים בהוראה, ובהן ראוי להתלות:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
