מצוות ביקור חולים שייכת בכל אדם, ואף בעשיר, אך בפרט היא שייכת באדם עני, שכאשר אין אדם בא לבקרו יכול הדבר להגיע לידי פיקוח נפש ממש, כיון שבדרך כלל אין לו מזון ראוי לכלכל את ימי מחלתו, ולפעמים אינו יכול אפילו ללכת לרופא או לקנות תרופות, ובנוסף לכך מצטרפות דאגות נפשו בראותו שהוא מוטל על ערש דוי ואין מי שיבא לבקרו, ודברים אלו מחלישים את כוחות נפשו ומחמירים את מחלתו, ודבר זה יכול להיות סיבה למיתתו, וגדול העוון מנשוא.
ואף שהיצר הרע מפתה את האדם שלא יכנס כלל לבית החולה, כדי שלא יידע מקשייו וצרכיו, אך אינו יודע שהתעלמות זו בנפשו היא, וגדול עונשו על כך. אלא ראוי לאדם להיות 'משכיל אל דל', וגדול שכרו עבור זה.
