יש בני אדם הנמנעים מלהשאיל את כליהם גם כשאינם צריכים אותם עתה, מחמת צרות עין שיש בהם, שעינם צרה להנות אחרים מנכסיהם, וזו מידה גרועה מאד. אמנם יש בני אדם שאינם צרי עין בטבעם, אך מתעצלים מלטרוח בגמילות חסד שכזו, ואף שאינם גרועים כל כך, מכל מקום לא נגה עליהם אור החסד, שאילו היו יודעים כמה גדולה מעלת מידה זו, לא היו נמנעים מלהיטיב עם רעיהם בכל מה שיוכלו, והיו שמחים על כל פעם שמזמין להם הקב"ה אפשרות לגמול חסד.