צריך האדם לדעת, שיש שלשה ענינים נכבדים וחשובים שראוי לעסוק בהם בעולם הזה. א. לימוד התורה, והוא הענין הגדול שבכולם, ששכר לימוד התורה גדול מכל המצוות, ועונש ביטול התורה גדול מכל העוונות. ב. ענין התשובה, שגם הוא דבר חביב ונחמד מאד לפני ה' יתברך. ג. לחפש ולרדוף אחר מעשים טובים, וגם זה ענין נכבד.
וצריך האדם להקפיד ביותר על לימוד התורה, שלא יחסר לו אפילו יום אחד מעסק התורה, כי זה העיקר שבכל הדברים, ועל ידי זה בא ממילא גם לתשובה ולמעשים טובים. ומכל מקום, אף מי שהוא טרוד מאד ובשום אופן אין דעתו מיושבת עליו ללימוד התורה, ומחמת כן אינו יכול גם לעסוק בתשובה, לא יחשוב בדעתו שמחמת כן לא כדאי לו אפילו לעסוק במצוות, מחמת שחסר לו הענין הגדול שהוא עסק התורה, אלא לכל הפחות יעסוק במצוות, ועל זה אמר שלמה המלך 'כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך, עשה, כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה', והיינו שלאחר מותו לא יוכל למצוא 'חכמה ודעת' (והיינו תורה), ולא 'חשבון' (והיינו חשבון הנפש, שזו התשובה), ולא 'מעשה' (והיינו מעשים טובים ומצוות), ולכן כל מה שיכול האדם לעשות בעולם הזה, בעודו חי, יעשה.
