פסקי הלכות, מסכת בבא בתרא, פרק ד

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

א. המוכר דבר שיש לו תשמישין לא מכר את התשמישין אלא אם כן פירש, כיצד מכר את הבית לא מכר את היציע שסביבות הבית אף על פי שהוא פתוח לתוכו, במה דברים אמורים כשהיה רחב היציע ארבע אמות או יתר אבל פחות מזה הרי הוא בכלל הבית, וכן העלייה שעל גבי הבית הפתוחה לתוכו בארובה במעזיבת הבית הרי הוא בכלל הבית. (הלכות מכירה פרק כה הלכה א)

ב. המוכר את הבית לא מכר את החדר שלפנים ממנו, אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה עשרה טפחים ויש בו רחב ארבע אמות, ולא את הבור החפור בקרקע ולא את הדות הבנוי בבור אף על פי שמכר לו העומק והרום כמו שביארנו. (הלכות מכירה פרק כה הלכה ב)

ג. המוכר בית לחבירו בבירה גדולה, אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים, ואף על פי שיש שם מעט שקוראין לבירה בית, לא קנה אלא הבית בלבד, שהמצרים הוא שהרחיב לו, ואילו מכר לו כל הבירה היה כותב לו ולא הנחתי לפני במכר זה כלום, וכן המוכר שדה בבקעה גדולה ומצר לו מצרי הבקעה, מצרים הם שהרחיב לו. (הלכות מכירה פרק כא הלכה יז)

ד. המוכר פרדס לחבירו צריך שיכתוב לו קנה לך דקלים ותמרים והוצין, ואף על פי שקנה כל אלו אף על פי שלא פירש אותם נויי השטר הם, וכן המוכר קרקע לחבירו צריך לכתוב לו ולא הנחתי לפני במכר זה כלום כדי להסתלק מן הדינין והטענות. (הלכות מכירה פרק כד הלכה יד)

ה. האומר לחבירו שדה דבי חייא אני מוכר לך, והיו שתי שדות הנקראים בשם זה, אינו קונה אלא הפחות שבהן וכן כל כיוצא בהן. (הלכות מכירה פרק כא הלכה כ)

ו. האומר לחבירו שדות אני מוכר לך מעוט שדות שתים, אמר לו כל שדות אפילו שלש וארבע חוץ מגנות ופרדסים, אמר לו נכסים אפילו גנות ופרדסים חוץ מבתים ועבדים, ואם אמר לו כל נכסי אפילו עבדים ובתים וכל המטלטלין הידועים לו, ואפילו תפילין שבראשו בכלל המכר. (הלכות מכירה פרק כא הלכה יח)

ז. המוכר שדה לחבירו ומסר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר, אם היה הארוך של איש אחד לא קנה מן הארוך אלא כנגד קצר, ואם היה של שנים יקנה כנגד ראש תור.

היה מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום צריך שיכתוב לו מצר ראובן משתי רוחות ומצר שמעון משתי רוחות. (הלכות מכירה פרק כא הלכות יג-יד)

ח. מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי ולא מצר מצר רביעי קנה השדה כולה אבל מצר הרביעי לא קנה, ואם היה מובלע בין המצרים ואין עליו רכב של דקלים ואין בו תשעה קבין קנה אף המצר הרביעי, ואם לא היה מובלע ויש עליו רכב של דקלים, או שיש בו תשעה קבין לא קנהו, היה מובלע ויש עליו רכב דקלים או שיש בו תשעה קבין, או שלא היה מובלע ואין עליו רכב דקלים ואין בו תשעה קבין, הרי הדבר מסור לבית דין כפי מה שיראו לאיזו דרך שדעתן נוטה יעשו. (הלכות מכירה פרק כא הלכה טו)

ט. היתה לו חצי שדה ואמר לחבירו חצי שיש לי בשדה מכרתי לך, קנה החצי כולו, אמר לו חצי השדה שיש לי לא קנה אלא רביע, אמר לו מצר שדה שממנה [נחלקת או שממנה נפסקת או שממנה] נחצת, אם אמר לו ואלו מצריה קנה חציה, ואם לא מצר לו מצריה לא קנה אלא בית תשעה קבין. (הלכות מכירה פרק כא הלכה כג)

י. שכיב מרע שאמר יחלוק פלוני בנכסי, יטול מחצה, תנו חלק לפלוני בנכסי, יטול אחד מששה עשר, ויש מי שהורה יטול רביע הנכסים. (הלכות זכיה ומתנה פרק יא הלכה ז)

יא. שכיב מרע שאמר תנו חלק לפלוני בבור היין שיש לי, יטול רביע היין, אמר תנו לו בו חלק לחבית, הרי מעוט ויטול שמינית היין, אמר תנו לו בו חלק לקדרה נוטל חלק משנים עשר מן היין, אמר תנו לו בו חלק לטפיח נוטל חלק מששה עשר מן היין שבבור, שהרי גילה דעתו שלחלק מועט נתכוון.

ואין גומרין מן השיעורין האלו לדין אחר. (הלכות זכיה ומתנה פרק יא הלכות ח-ט)

יב. המוכר בית לחבירו על מנת שדיוטא עליונה שלי הרי זו שלו, ואם רצה להוציא בה זיזין מוציא, ואם נפלה חוזר ובונה אותה, ואם רצה לבנות על גבה בונה כשהיה מקודם. (הלכות מכירה פרק כד הלכה טז)

יג. המוכר בית לחבירו אף על פי שכתב לו והקניתי לך עמקו ורומו צריך לכתוב לו קנה לך מהקרקע התהום עד רום רקיע, שהעומק והרום אינו נקנה בסתם, וכיון שקנה העומק והרום קנה הרום שהוא האויר בלבד והעומק שהוא עובי הארץ, אבל לא קנה הבינונית שבמעמקים ושבאויר, וכיון שכתב לו מקרקע התהום עד רום הרקיע קנה הבור והדות שבעובי הקרקע והמעזיבות והמחילות שבין המעזיבות למעלה. (הלכות מכירה פרק כד הלכה טו)

יד. המוכר את הבית לא מכר את החדר שלפנים ממנו, אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה עשרה טפחים ויש בו רחב ארבע אמות, ולא את הבור החפור בקרקע ולא את הדות הבנוי בבור אף על פי שמכר לו העומק והרום כמו שביארנו. (הלכות מכירה פרק כה הלכה ב)

טו. וצריך המוכר לקנות לו דרך מן הלוקח כדי להכנס בבור זה או לדות ששייר, שכל המוכר בעין יפה מוכר, ואם אמר לו מכרתי לך הבית חוץ מן הבור או הדות אין צריך לקנות לו דרך, וכן המוכר בור או דות בלבד אין הלוקח צריך לקנות לו דרך אלא נכנס לתוך ביתו של מוכר עד הדות וממלא. (הלכות מכירה פרק כה הלכה ג)

טז. שני בתים זה לפנים מזה, מכר שניהם לשנים או נתן שניהם לשנים אין להם דרך זה על זה, ואין צריך לומר אם נתן החיצון ומכר הפנימי, אבל אם מכר החיצון ונתן הפנימי יש לו דרך שכל הנותן בעין יפה נותן יותר מן המוכר. (הלכות מכירה פרק כה הלכה ד)

יז. המוכר את הבית מכר את התנור ואת הכיריים, ואת מלבנות הפתחים המחוברין בטיט ואת הדלת ואת הנגר ואת המנעול אבל לא המפתח, ומכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המטלטלת, ומכר את האיצטרוביל אבל לא את הכלי שהקמח יורד לתוכו שהוא כמו כפיפה של עץ, ולא מכר את מלבנות כרעי המטה ולא את מלבנות החלונות אף על פי שהן מחוברין בטיט מפני שהן לנוי, ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין. (הלכות מכירה פרק כה הלכה ה)

יח. החוטט בצינור מקום לקבל בו הצרורות המתגלגלין במים כדי שלא ירדו עם המים אם היה הצינור של עץ וחפר בו כל שהוא פוסל שהרי כל המים שיורדין באין מתוך כלי שנעשה לקבלה, ואפילו שקבעו אחר שחקק בו הואיל והיה עליו תורת כלי כשהיה תלוש, אבל אם קבעו בקרקע ואח"כ חקק בו בית קיבול אינו פוסל, ואם היה צינור של חרס אינו פוסל עד שיהיה בחקק כדי לקבל רביעית, אף על פי שנתמלא המקום החקוק שבצינור צרורות המתחלחלין בתוכו הרי הוא בפיסולו ואינו כסתום, ירד לתוך המקום שחקק עפר או צרורות וסתמו ונכבש הרי זה כשר. (הלכות מקוואות פרק ו הלכה ו)

יט. המוכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות שבתוכה, וכל הבתים החיצונים והפנימים ובתים שיש בהן החול והחנויות הפתוחים לתוכה, אבל שאינן פתוחות לתוכה אינם נמכרים עמה, היו פתוחות לכאן ולכאן אם רוב תשמישן לתוכה נמכרות עמה ואם לאו אינן נמכרות עמה, ולא מכר את המטלטלין שבתוכה, ובזמן שאמר היא וכל מה שבתוכה הרי כולם מכורין, בין כך ובין כך לא מכר את המרחץ ולא בית הבד שבתוכה. (הלכות מכירה פרק כה הלכה ו)

כ. המוכר לחבירו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן, ואפילו היתה אחת מהן הר גבוה והשנית מצולה שהרי תשמיש של זו אינה תשמיש של זו, אף על פי כן כיון שהחזיק באחת מהן קנה השאר. (הלכות מכירה פרק א הלכה יט)

כא. המוכר את בית הבד מכר את האבן הגדולה הבנויה בארץ שטוחנים עליה זיתים, ואת הכלונסאות של ארז שסומכין בהן בעת טחינת הזיתים, ואת היקבים ואת הכלים שנותנין בהן את הזיתים הכתושין והם המפרכות, אבל לא מכר את הריחיים העליונה, ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין, בין כך ובין כך לא מכר את הכובשין שמכבשין בהן הזיתים ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופין. (הלכות מכירה פרק כה הלכה ז)

כב. המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים שיושבין עליהן כשהן ערומים, ואת בית היקמים שנוטלין בהן המים, ואת בית הספסלין שיושבין עליהן בחצר המרחץ כשהן לבושים, ואת בית הוילאות שמסתפגין בהן, אבל לא מכר את הנסרים עצמן ואת היקמים עצמן ולא את הספסלין עצמן ולא את הוילאות עצמן, ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין, בין כך ובין כך לא מכר הבריכות המספקות לו מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים, ולא בית כנוס העצים, ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי הן כולן מכורין אף על פי שהן חוצה לו. (הלכות מכירה פרק כה הלכה ט)

כג. אמר לו בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך כולן מכורין, היו חוצה לה חנויות ששוטחים בהן הזיתים או השומשמין, אם מצר לו מצרים החיצונים שלהן קנה הכל, ואם לאו לא קנה אלא מה שבתוכה. (הלכות מכירה פרק כה הלכה ח)

כד. המוכר את העיר מכר בתים ובורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ובית הבדים ובית השלחין שבה והסמוכין לה, ואת החרשין המוקפין לה ואת השדות הידועות לה, ואת הביברין של חיה ועופות ודגים שפניהם כנגדה אף על פי שהן רחוקים ממנה, אבל לא מכר המטלטלין שבתוכה, ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך הרי כולן מכורין, ובין כך ובין כך לא מכר לא את שיריה ולא את בנותיה ולא החורשין המוקצין ממנה, ולא את החלק שיש לה בים ולא את החלק שיש לה ביבשה, ולא את ביברי חיה ועופות ודגים שאין פניהם כנגדה. (הלכות מכירה פרק כו הלכה א)

כה. המוכר את השדה מכר את האבנים הסדורות לגדר, ואת האבנים שמונחות על העומרים מפני שהן לצרכה, ומכר את הקנים החלקים המונחין תחת הגפנים כדי להעמיד את הכרם מפני שהן לצרכה, ומכר את התבואה המחוברת לקרקע אף על פי שהגיע להקצר, ומכר את מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע אף על פי שהקנים שלה עבים וחזקים, ומכר את השומרה העשויה בטיט אף על פי שאינה קבועה, ומכר את החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה אף על פי שהן עבים, ומכר כל הדקלים שבה, אבל לא מכר את האבנים שאינן סדורות לגדר, ולא את האבנים שאינן מונחות על גבי העומרין אף על פי שהן מוכנות לכך, ולא את הקנים שבכרם שאינן מונחין תחת הגפנים אף על פי שהן משופין וחלקים ומוכנים לכך, ולא את התבואה העקורה מן הקרקע אף על פי שהיא צריכה לשדה, ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין. (הלכות מכירה פרק כו הלכה ב)

כו. המוכר פרדס לחבירו צריך שיכתוב לו קנה לך דקלים ותמרים והוצין, ואף על פי שקנה כל אלו אף על פי שלא פירש אותם נויי השטר הם, וכן המוכר קרקע לחבירו צריך לכתוב לו ולא הנחתי לפני במכר זה כלום כדי להסתלק מן הדינין והטענות. (הלכות מכירה פרק כד הלכה יד)

כז. האומר לחבירו קרקע ודקלים אני מוכר לך, אפילו לא היו לו דקלים אם רצה לקנות לו שני דקלים הרי זה נקנה המקח, ואין הלוקח יכול לומר לו איני לוקח אלא קרקע שיש בו דקלים, ואם אמר קרקע בדקלים אני מוכר לך, אם היו בו שני דקלים קנה ואם לאו מקח טעות הוא וחוזר, ואם אמר לו קרקע של דקלים אני מוכר לך אין לו דקלים, שאין בלשון הזה אלא קרקע הראוי לדקלים. (הלכות מכירה פרק כד הלכה יג)

כח. המוכר שדה לחבירו והיו בה דקלים ואמר לו חוץ מדקל פלוני, אם דקל טוב ומשובח הוא אותו הדקל לבדו הוא ששייר והשאר ללוקח, ואם דקל רע הוא ששייר [כל שכן ששייר השאר] לא קנה מן הדקלים כלום. (הלכות מכירה פרק כד הלכה יא)

כט. מכר לו שדה ואמר לו חוץ מן האילנות, אם יש בו דקלים בלבד שייר הדקלים, ואם יש בו גפנים בלבד שייר הגפנים, וכן שאר האילנות, היו בה גפנים ודקלים לא שייר אלא הגפנים, אילנות וגפנים לא שייר אלא אילנות, וכן אילנות ודקלים שייר אילנות שהמוכר בעין יפה הוא מוכר, ואם הדקלים שייר לא שייר אלא כל דקל גבוה שעולים לו בחבל והשאר הרי הוא של לוקח, ואם שאר האילנות הוא ששייר לא שייר בהם אלא כל שאין העול כובשו וכל שהעול כובשו הרי הוא של לוקח ובכלל השדה נחשב. (הלכות מכירה פרק כד הלכה יב)

ל. המוכר את השדה… בין כך ובין כך לא מכר מחיצת הקנים שהיא בית רובע אף על פי שהקנים שבה דקים וקטנים, ולא מכר ערוגה קטנה של בשמים שיש לה שם בפני עצמו כגון שקורין לה בי ורדא של פלוני, ולא את השומרה בזמן שאינה עשויה בטיט אף על פי שהיא קבועה בארץ, ולא מכר את החרוב המורכב, ולא סדן של שקמה ואפילו הן דקים, ולא מכר את הבור שבה ולא את הגת ולא את השובך בין חרבים בין שלמים.

וצריך המוכר לקנות לו דרך מן הלוקח כדי שילך בה עד אותו הבור או אותו הדות או אותו הגת או אותו השובך שנשארו לו בתוך השדה, ואם פירש ואמר חוץ מאלו אינו צריך ליקח לו [דרך].

במה דברים אמורים במוכר מפני שהיה לו ללוקח לפרש ולא פירש אין לו את אלו אבל הנותן מתנה קנה את כולן בין בשדה בין בבית בין בחצר בין בבית הבד, כללו של דבר הנותן קרקע במתנה קנה המקבל כל המחובר לה עד שיפרש.

וכן האחין שחלקו וזכה אחד מהן בשדה זכה בכולן, והמחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה זכה בכולן, והמקדיש את השדה הקדיש כולן.

אף במוכר ולוקח אין כל אלו הדברים וכיוצא בהן מענינים אמורים אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו, אבל במקום שנהגו שהמוכר כך מכר כך הרי זה מכור וסומכין על המנהג, וכן מקום שאין קורין אלא בית לבית לבדו או שקורין בית לבית וכל סביבותיו ולכל שעל גביו הולכין אחר לשון אנשי המקום, וכן הדין במוכר חצר או שדה או עיר או מטלטלין בכל הולכין אחר השמות הערוכות בפי הכל. (הלכות מכירה פרק כו הלכות ג-ז)

לא. אמר תנו נדוניא לבתי כך וכך בגדים כך וכך כלים הוזלו הבגדים והכלים אחר כן, הריוח ליתומים ונותנין לה כשער הזול, וכן אם אמר תנו ארבע מאות זוז דמי היין לבתי והוקר היין הריוח ליתומים ונותנין לה ארבע מאות זוז, מעשה באחד שהיה יוצא בקולר ואמר תנו לפלוני ארבע מאות זוז מהיין של מקום פלוני, ואמרו חכמים יטול ארבע מאות זוז מדמי אותו היין שלא נתכוון זה ליתן לו מן היין משקל ארבע מאות זוז ולא נתכוון אלא לדמים וזה שייחדן כדי ליפות את כחו, ושוב מעשה באחד שאמר הדקל לבתי והניח שני חצאי דקל אמרו חכמים תטול השני חצאים שלזה נתכוון והם שקרא דקל, ושוב מעשה באחד שאמר תנו לפלוני בית המחזיק מאה כורין ונמצא הבית שיש לזה המצוה מחזיק מאה ועשרים, ואמרו חכמים זכה בבית זה שהדברים מראין שכוונתו לזה היתה שכל הנותן בעין יפה נותן, וכן כל כיוצא בדברים אלו. (הלכות זכיה ומתנה פרק יא הלכה כב)

לב. הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו אין לו קרקע, לפיכך אם מת האילן או נקצץ אין לו כלום, הגדילו שני אילנות והוציאו שריגים ואמירים יקוץ שמא יצמחו בארץ ויאמר למוכר שלשה אילנות מכרת לי ויש לי קרקע. (הלכות מכירה פרק כד הלכה ו)

לג. המוכר קרקע ושייר אילנות הרי יש לו חצי הקרקע כולה שאילו לא שייר בקרקע הרי אומר לו הלוקח עקור אילנך, וכן אם שייר שני האילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להם, שאילו לא שייר הקרקע היה הלוקח אומר לו עקור אילנך ולך. (הלכות מכירה פרק כד הלכה ח)

לד. היתה מלאה אילנות אף על פי שלא פירש הרי הקדיש גם האילנות שכל המקדיש בעין יפה הוא מקדיש ומחשבין את האילנות בשוייהן והקרקע מודדין אותה ויהיה ערכה סלע ופונדיון לכל שנה ולכל זרע חומר כמו שבארנו. (הלכות ערכין וחרמין פרק ד הלכה טו)

לה. היו האילנות שלשה אילנות לתוך בית סאה ולא פירש שהאילנות בלבד הוא שהקדיש הרי זה הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהן, אבל אם היו האילנות נטועים כל שלשה אילנות ביתר מבית סאה או בפחות או שהקדישן זה אחר זה הרי זה לא הקדיש את הקרקע ולא את האילנות שביניהם. (הלכות ערכין וחרמין פרק ד הלכה יז)