(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
מח. המפקיד מעות אצל חנווני או השולחני אם היו צרורין וחתומין או קשורין קשר משונה הרי זה לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן, ואם אינן חתומין ולא קשורין קשר משונה אף על פי שהן צרורין יש לו להשתמש בהן לפיכך הוא נעשה עליהם שומר שכר ואם אבדו או נגנבו חייב באחריותן ואם נאנסו כגון שאבדו בליסטים מזויין הרי זה פטור.
במה דברים אמורים, קודם שישתמש בהן אבל אחר שנשתמש בהן נתחייב באחריותן ככל מלוה שבעולם עד שיחזירם לבעלים. (שאלה ופקדון פ"ז הלכות ו-ז)
מט. המפקיד מעות אצל בעה"ב בין צרורין בין מותרין הרי זה לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן, והוא שיטמנם בקרקע כמו שביארנו. (שאלה ופקדון פ"ז ה"ח)
נ. הגוזל חבית של יין מחבירו והרי היא שוה דינר בשעת הגזלה והוקרה אצלו ועמדה בארבעה, אם שבר את החבית או שתה אותה או מכרה או נתנה במתנה אחר שהוקרה משלם ארבעה כשעת הוצאה מן העולם שאילו הניחה היתה חוזרת בעצמה, נשברה מאליה או אבדה משלם דינר כשעת הגזלה.
היתה שוה בשעת הגזלה ארבעה ובשעת הוצאה מן העולם דינר משלם ארבעה כשעת הגזלה בין ששבר אותה או שתאה בין שנשברה או אבדה מאליה וכן כל כיוצא בזה. (גזלה ואבדה פ"ג הלכות א-ב)
נא. הגזלה שלא נשתנית אלא הרי היא כמות שהיתה אף על פי שנתיאשו הבעלים ממנה ואף על פי שמת הגזלן והרי היא ביד בניו הרי זו חוזרת לבעליה בעצמה, ואם נשתנית ביד הגזלן אף על פי שעדיין לא נתיאשו הבעלים ממנה קנה אותה בשינוי ומשלם דמיה כשעת הגזלה.
ודין זה דין תורה הוא שנאמר והשיב את הגזלה אשר גזל, מפי השמועה למדו אם היא כשגזלה משלם אותה ואם נשתנית בידו משלם דמיה. נתיאשו הבעלים ממנה ולא נשתנית קנה הגזלן כל השבח שהשביחה אחר יאוש ואינו משלם אלא כשעת הגזלה ודבר זה מדבריהם מפני תקנת השבים, וכשמחזיר הגזלה שמין לו השבח ונוטל מן הנגזל. (גזלה ואבדה פ"ב הלכות א-ב)
נב. השולח יד בפקדון בין ששלח יד בעצמו או על יד בנו ועבדו ושלוחו הרי זה גזלן ונתחייב באונסיו ונעשית הגזלה ברשותו כדין כל הגזלנים. חשב לשלוח יד בפקדון אינו חייב באחריותו עד שישלח יד ומששלח יד נתחייב בו אף על פי שלא חסר ממנו כלום אלא נטל הפקדון ממקום למקום ברשותו כדי לשלוח בו יד הרי זה חייב, ששליחות יד אינה צריכה חסרון. (גזלה ואבדה פ"ג הי"א)
נג. הגביה את החבית ליטול ממנה רביעית נתחייב באונסיה אף על פי שלא נטל, אבל אם הגביה את הכיס ליטול ממנו דינר וכיוצא בכיס מדברים שאינן גוף אחד הרי זה ספק אם נתחייב בכל הכיס או לא נתחייב אלא בדינר בלבד. (גזלה ואבדה פ"ג הי"ב)
נד. היו פירות מופקדין אצלו ונטל מקצתן אינו חייב אלא באחריות הפירות שנטל ושאר הפקדון המונח במקומו הרי הוא ברשות בעליו ואם נפסד השאר מחמת זה שנטל חייב בכל. כיצד הטה את החבית במקומה ונטל ממנה רביעית או יתר אם נשברה אחר שנטל והיא במקומה אינו חייב אלא במה שנטל שהרי לא הגביה החבית, ואם החמיצה משלם את דמי כולה כשעת הגזלה, וכן כל כיוצא בזה. (גזלה ואבדה פ"ג הי"ג)
נה. אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות, קיבל מן האשה יחזיר לאשה מתה יחזיר לבעלה, קיבל מן העבד יחזיר לעבד מת יחזיר לרבו, קיבל מן הקטן יקנה לו בו ספר תורה או דקל שיאכל בהן פירותיו, וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הם, אם נאמנין לו יעשה כפירושן, ואם לאו יחזיר ליורשיהם. (שאלה ופקדון פ"ז ה"י)
