פסקי הלכות, מסכת חולין, פרק רביעי (ב) ופרק חמישי (א)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

™˜ ™˜

יב. בהמה שהיתה חסרה רגל בתחלת ברייתה טרפה, וכן אם היתה יתירה רגל שכל היתר כחסר הוא, אבל אם היו לה שלש ידים או יד אחת מותרת, לפיכך אם נחתך היד שלה מותרת, נחתך הרגל מן הארכובה ולמעלה טרפה, מן הארכובה ולמטה מותרת, באי זו ארכובה אמרו בארכובה שהוא סוף הירך הסמוך לגוף. (הלכות שחיטה פרק ח הלכה יא)

יג. נשבר העצם למעלה מן הארכובה אם יצא כולו או רובו לחוץ הרי זה כמה שנחתך ונפל וטריפה, ואם היה הבשר או העור חופה רוב עביו ורוב היקפו של עצם שנשבר הרי זו מותרת ואפילו נפל מקצת העצם שנשבר והלך לו, וגידים הרכים אינן חשובין כבשר. (הלכות שחיטה פרק ח הלכה יב)

יד. צומת הגידין הן בבהמה ובחיה למעלה מן העקב במקום שתולין בו הטבחים הבהמה והן שלשה גידין לבנים, אחד עבה ושנים דקים, וממקום שיתחיל והן קשים ולבנים עד שיסור הלובן מהן ויתחילו להתאדם ולהתרכך הוא צומת הגידים והוא כאורך שש עשרה אצבעות בשור. (הלכות שחיטה פרק ח הלכה יג)

טו. ומנין גידים אלו בעוף ששה עשר גידין, תחלתן מן העצם של מטה מאצבע יתירה עד סוף הרגל שהוא עשוי קשקשים קשקשים. (הלכות שחיטה פרק ח הלכה יד)

טז. בהמה שנחתכו רגליה במקום צומת הגידין טריפה, ואל תתמה ותאמר כיצד תחתך למעלה מצומת הגידים והיא מותרת עד שתחתך למעלה מן הארכובה העליונה כמו שביארנו ואם נחתך למטה מצומת הגידים אסורה, שבטריפות תחתך מכאן ותחיה ומיכן ותמות, ולא נאסרה בהמה זו מפני שהיא חתוכת רגל ממקום זה אלא מפני שנחתכו הגידין שחתיכתן מכלל הטרפות כמו שיתבאר. (הלכות שחיטה פרק ח הלכה טו)

יז. נטולה כיצד, שלשה איברים הן שאם ניטלו טריפה ואף על פי שאין בהן דין נקב ולא דין חסרון, ואלו הן: צומת הגידים, והכבד, ולחי העליון. (הלכות שחיטה פרק ח הלכה טז)

יח. וכבר ביארנו שהבהמה שנחתך רגלה וכן העוף במקום צומת הגידים לא נעשו טרפה אלא מפני שנחתכו הגידין, לפיכך אם נחתכו הגידים לבדם והרגל קיימת טריפה שהרי ניטלה צומת הגידים. (הלכות שחיטה פרק ח הלכה יז)

יט. נחתך בבהמה האחד העבה לבדו מותרת, שהרי נשארו שנים, נחתכו השנים הדקין מותרת שהרי האחד העבה גדול משניהן והרי לא ניטל כל הצומת אלא מיעוטה, נחתך רובו של כל אחד מהן טרפה ואין צריך לומר שנחתכו כולן או ניטלו כולן. (הלכות שחיטה פרק ח הלכה יח)

כ. ובעוף אפילו נחתך רובו של (כל) אחד מן הששה עשר טרפה. (הלכות שחיטה פרק ח הלכה יט)

כא. השוחט בהמה מעוברת ומצא בה שליל בין חי בין מת הרי זה מותר באכילה, ואפילו שליא מותרת באכילה ושליא שיצאת מקצתה ושחט את הבהמה, אם היתה שליא זו קשורה בולד מה שיצא ממנה אסור והשאר מותר, ואם לא היתה קשורה בו כולה אסורה, שמא שליא זו שיצאת מקצתה הלך לו ולד שהיה בה וולד זה שנמצא בבטן הלכה שליא שלו, ואין צריך לומר שאם לא נמצא בבטן ולד כלל שהשליא כולה אסורה. (הלכות מאכלות אסורות פרק ה הלכה יג)

כב. מצות עשה שיהיה המצורע המוחלט מכוסה ראש כל ימי חלוטו ועוטה על שפם כאבל ופורם בגדיו ומודיע העוברים עליו שהוא טמא שנאמר והצרוע אשר בו הנגע וגו', אפילו כ"ג שנצטרע פורע ופורם שעשה דוחה את לא תעשה, ואסור בשאילת שלום כל ימי חלוטו כאבל שנא' ועל שפם יעטה שיהיו שפתיו דבוקות אבל קורא ושונה ודורש, ואסור לספר ולכבס כל ימי חלוטו, ונוהג בכל הדברים האלו אפילו בשבתות וימים טובים, והרי הוא מותר ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה וזוקף את מטתו כשאר העם. (הלכות טומאת צרעת פרק י הלכה ו)

פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת חולין, פרק חמישי (א)

א. השוחט אותו ואת בנו ביום אחד הבשר מותר באכילה והשוחט לוקה שנאמר אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, ואינו לוקה אלא על שחיטת האחרון, לפיכך אם שחט אחד משניהן ובא חבירו ושחט את השני חבירו לוקה. (הלכות שחיטה פרק יב הלכה א)

ב. איסור אותו ואת בנו נוהג בכל זמן ובכל מקום בחולין ובמוקדשין, בין קדשים הנאכלין בין קדשים שאינן נאכלין, לפיכך הראשון ששחט בעזרה והשני בחוץ, או הראשון בחוץ והשני בעזרה, בין שהיו שניהן חולין או שניהן קדשים, בין שהיה אחד מהן חולין ואחד קדשים, זה ששחט אחרון לוקה משום אותו ואת בנו. (הלכות שחיטה פרק יב הלכה ב)

ג. אין איסור אותו ואת בנו נוהג אלא בשחיטה בלבד שנאמר לא תשחטו בשחיטת שניהן הוא האיסור, אבל אם נחר הראשון או נתנבל בידו מותר לשחוט, וכן אם שחט הראשון ונחר השני או נתנבל בידו פטור. (הלכות שחיטה פרק יב הלכה ג)

ד. איסור אותו ואת בנו נוהג בנקבות שזה בנה ודאי, ואם נודע ודאי שזה הוא אביו אין שוחטין שניהן ביום אחד ואם שחט אינו לוקה, שהדבר ספק אם נוהג בזכרים או אינו נוהג. (הלכות שחיטה פרק יב הלכה יא)

ה. השוחט את הפרה ואחר כך שחט שני בניה לוקה שתי מלקיות, שחט את בניה ואחר כך שחט היא לוקה אחת, שחטה ואת בתה ואת בן בתה לוקה שתים, שחטה ואת בן בתה ואחר כך שחט את הבת לוקה אחת בין הוא בין אחר. (הלכות שחיטה פרק יב הלכה יב)

ו. שנים שלקחו שתי בהמות זה האם וזה הבת ובאו לדין, זה שלקח ראשון ישחוט ראשון והשני ימתין למחר, ואם קדם השני ושחט זכה וימתין הראשון עד למחר. (הלכות שחיטה פרק יב הלכה יג)

ז. בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו ולומר לו כבר מכרתי אמה או בתה לאחר לשחוט כדי שימתין זה האחרון ולא ישחוט עד למחר, ואלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה. (הלכות שחיטה פרק יב הלכה יד)

ח. במה דברים אמורים כשראה זה שלקח באחרונה נחפז לקנות והיה בסוף היום שחזקתו שהוא שוחט עתה, אבל אם היה ריוח ביום אינו צריך להודיעו שמא לא ישחוט אלא למחר. (הלכות שחיטה פרק יב הלכה טו)

ט. והמוכר את האם לחתן והבת לכלה צריך להודיען, שודאי ביום אחד שוחטין וכן כל כיוצא בזה. (הלכות שחיטה פרק יב הלכה טז)

י. אין איסור אותו ואת בנו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד שנאמר ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, ונוהג בכלאים, כיצד צבי שבא על העז ושחט העז ואת בנה לוקה, אבל העז שבא על הצביה אסור לשחוט אותה ואת בנה ואם שחט אינו לוקה, פרה ובנה אסרה תורה לא צביה ובנה. (הלכות שחיטה פרק יב הלכה ח)