פסקי הלכות, מסכת חולין, פרק שביעי (א)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

א. גיד הנשה נוהג בבהמה וחיה הטהורין ואפילו בנבלות וטרפות שלהן, ונוהג בשליל ובמוקדשין בין קדשים הנאכלים בין קדשים שאינן נאכלין, ונוהג בירך של ימין ובירך של שמאל, ואין אסור מן התורה אלא שעל כף הירך בלבד שנאמר אשר על כף הירך, אבל שאר הגיד שלמעלה מן הכף ושלמטה עד סופו, וכן חלב שעל הגיד אינו אסור אלא מדברי סופרים, ושני גידין הן הפנימי, הסמוך לעצם אסור מן התורה והעליון כולו אסור מדבריהם. (הלכות מאכלות אסורות פרק ח הלכה א)

ב. האוכל מגיד הנשה הפנימי ממקום שעל הכף לוקה, ואם אכל מחלבו או משאר הגיד הפנימי או מכל החיצון מכין אותו מכת מרדות, וכמה שיעור אכילה כזית, ואם אכל הגיד שעל הכף כולו אף על פי שאין בו כזית לוקה מפני שהוא כבריה בפני עצמה. (הלכות מאכלות אסורות פרק ח הלכה ב)

ג. אכל כזית מגיד של ימין וכזית מגיד של שמאל, או שאכל שני גידים כולן אף על פי שאין בהן כזית לוקה שמונים, (וכן הוא לוקה על כל גיד וגיד). (הלכות מאכלות אסורות פרק ח הלכה ג)

ד. העוף אין בו משום גיד הנשה מפני שאין לו כף ירך אלא יריכו ארוך, ואם נמצא עוף שירכו כירך הבהמה שיש לו כף גיד הנשה שלו אסור ואין לוקין עליו, וכן בהמה שכף ירכה ארוך כשל עוף גיד הנשה שלה אסור ואין לוקין עליו. (הלכות מאכלות אסורות פרק ח הלכה ד)

ה. האוכל גיד הנשה מבהמה וחיה הטמאים פטור לפי שאינו נוהג בטמאה אלא בבהמה שכולה מותרת, ואינו כאוכל משאר גופה שאין הגידים מכלל הבשר כמו שביארנו, ואם אכל מחלב שעל הגיד הרי זה כאוכל מבשרה. (הלכות מאכלות אסורות פרק ח הלכה ה)

ו. האוכל גיד הנשה של נבילה או של טרפה או של עולה חייב שתים, מתוך שנכלל באיסור שאר גופה שהיה מותר נכלל גם הגיד ונוסף עליו איסור אחר. (הלכות מאכלות אסורות פרק ח הלכה ו)

ז. האוכל גיד הנשה של נבילה או של טרפה או של עולה חייב שתים, מתוך שנכלל באיסור שאר גופה שהיה מותר נכלל גם הגיד ונוסף עליו איסור אחר. (הלכות מאכלות אסורות פרק ח הלכה ו)

ח. השוחט בהמה ומצא בה שליל כל חלבו מותר ואפילו מצאו חי מפני שהוא כאבר ממנה, ואם שלמו לו חדשיו ומצאו חי אף על פי שלא הפריס על הקרקע ואינו צריך שחיטה חלבו אסור וחייבין עליו כרת, ומוציאין ממנו כל החוטין והקרומות האסורין כשאר הבהמות. (הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה ג)

ט. שלשה חלבים הן שחייבין עליהן כרת: חלב שעל הקרב ושעל שתי הכליות ושעל הכסלים, אבל האליה מותרת באכילה, לא נקראת חלב אלא לענין קרבן בלבד כמו שנקראו חלבים כליות ויותרת הכבד לענין קרבן, כמו שאתה אומר חלב הארץ וחלב כליות חטה שהוא טובם, ולפי שמרימין דברים אלו מן הקרבן לשריפה לשם נקראו חלב, שאין שם דבר טוב אלא המורם לשם, ולכך נאמר בתרומת מעשר בהרימכם את חלבו ממנו. (הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה ה)

י. חלב שעל המסס ושעל בית הכוסות הוא החלב שעל הקרב, וחלב שבעיקרי הירכות מבפנים חייבין עליו כרת והוא החלב שעל הכסלים, ויש שם חלב על הקיבה עקום כמו קשת והוא האסור וחוט משוך כמו יתר והוא מותר, חוטין שבחלב אסורין ואין חייבין עליהן כרת. (הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה ו)

יא. חלב שהבשר חופה אותו מותר, שעל הכסלים אסר הכתוב לא שבתוך הכסלים, וכן חלב שעל הכליות נאסר ולא שבתוך הכליות, ואף על פי כן נוטל אדם לובן שבתוך הכוליא ואחר כך אוכל אותה ואינו צריך לחטט אחריו. (הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה ז)

יב. יש כמו שתי פתילות של חלב בעיקרי המתנים סמוך לראש הירך, כשהבהמה חיה חלב זה נראה במעים, וכשתמות ידבק בשר בבשר ויתכסה חלב זה ואינו נראה עד שיתפרק הבשר מן הבשר, ואעפ"כ הרי זה אסור, שאין זה חלב שהבשר חופה אותו, וכל מקום שתמצא בו החלב תחת הבשר והבשר מקיף אותו מכל סביביו ולא יראה עד שיקרע הבשר הרי זה מותר. (הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה ח)

יג. חלב הלב וחלב המעים הן הדקין המלופפין כולן מותרין והרי הם כשומן שהוא מותר, חוץ מראש המעי שסמוך לקיבה שהוא תחלת בני מעים שצריך לגרור החלב שעליו וזהו חלב שעל הדקין שאסור, ויש מן הגאונים שאומר שראש המעי שצריך לגררו הוא המעי שיצא בו הרעי שהוא סוף המעים. (הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה ט)

יד. יש בגוף הבהמה חוטין וקרומות שהן אסורין, מהם משום חלב ומהן משום דם, וכל חוט או קרום שאסור משום כל דם לא תאכלו צריך לנטלו ואחר כך ימלח ויבשל הבשר כמו שאמרנו, ואם חתכו ומלחו אינו צריך לנטלו וכן לצלי (אינו צריך לנטלו), וכל חוט או קרום שהוא אסור משום כל חלב בין לצלי בין לבשול צריך לנטלו מן הבהמה. (הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה י)

טו. חמשה חוטין יש בכסלים, שלשה מן הימין ושנים מן השמאל, השלשה שמן הימין מתפצל כל אחד מהם לשנים שנים, והשנים שמן השמאל מתפצלין לשלשה שלשה וכולן משום חלב, וחוטי הטחול וחוטי הכליות משום חלב, וכן קרום שעל הטחול וקרום שעל הכסלים וקרום שעל הכליות אסורין משום חלב, וקרום שעל דד הטחול חייבין עליו כרת, ושאר הקרום אסור ואין חייבין עליו. (הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה יא)

טז. ושני קרומות יש לכוליא, העליון חייבין עליו כרת כחלב שעל הכוליא, והתחתון הרי הוא כשאר קרומות, וחוטין שבהן אסורין ואין בהן כרת. (הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה יב)

יז. חוטי הלב וחוטי היד וחוטי העוקץ וחוטי הלחי התחתון שבצד הלשון מיכן ומיכן, וכן החוטין הדקין שהן בתוך חלב הדקין כמו בית עכביש מסובכין זה בזה, וקרום שעל המוח שבקדקד, וקרום שעל הביצים הכל אסורין משום דם. (הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה יג)

יח. ביצי גדי או טלה שלא השלים שלשים יום מותר לבשלן בלא קליפה, לאחר שלשים יום אם נראה בהן חוטין דקין אדומים בידוע שהלך בהם הדם ולא יבשל עד שיקלוף או עד שיחתך וימלח כמו שביארנו, ואם עדיין לא נראו בהן חוטין האדומים מותרין. (הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה יד)

יט. יראה לי שכל אלו החוטין והקרומות איסורן מדברי סופרים ואם תאמר שהן אסורין מן התורה בכלל כל חלב וכל דם אין לוקין עליהן אלא מכת מרדות ויהיו כחצי שיעור שהוא אסור מן התורה ואין לוקין עליו. (הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה טז)

כ. חומץ שחלט בו בשר לא יחלוט בו פעם שניה, וחתיכה שהאדימה בתוך החומץ היא והחומץ אסורין עד שימלח אותה יפה יפה ויצלה, בשר שהאדים וכן ביצי בהמה וחיה בקליפה שעליהן, וכן העורף שבו המזרקים שהן מלאים דם, אם חתכן ומלחן כדת מותר לבשלן, ואם לא חתכן וצלאן בשפוד וצלה העורף ופיו למטה או שצלאן כולן על הגחלים הרי אלו מותרין. (הלכות מאכלות אסורות פרק ו הלכה יג)

כא. ראש הבהמה שצלהו בתנור או בכבשן אם תלהו ובית שחיטתו למטה מותר שהדם יוצא ושותת, ואם היה בית השחיטה מן הצד מוחו אסור, שהדם מתקבץ לתוכו ושאר הבשר שעל העצמות מבחוץ מותר, הניח חוטמו למטה אם הניח בו גמי או קנה כדי שישאר פתוח ויצא דמו דרך חוטמו מותר ואם לאו מוחו אסור. (הלכות מאכלות אסורות פרק ו הלכה יד)