פסקי הלכות, מסכת חולין, פרק שלישי (ב)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

טו. ניקב הושט ועלה בו קרום וסתמו אין הקרום כלום והרי הוא נקוב כשהיה, נמצא קוץ עומד בושט הרי זו ספק נבלה שמא ניקב הושט ועלה קרום במקום הנקב ואינו נראה, אבל אם נמצא הקוץ לאורכו בושט אין חוששין לו שרוב הבהמות המדבריות אוכלות הקוצים תמיד. ( הלכות שחיטה פרק ג הלכה כא)

טז. תרבץ הושט כבר ביארנו שיעורו ושהוא המקום מן הושט שאינו ראוי לשחיטה למעלה מן הושט אם ניקב לחללו במה שהוא טריפה. ( הלכות שחיטה פרק ו הלכה ב)

יז. מקום השחיטה מן החי הוא הצואר וכל הצואר כשר לשחיטה, כיצד בושט מתחלת המקום שכשחותכין אותו מתכווץ עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצין פרצין ככרס, זה הוא מקום השחיטה בושט. ( הלכות שחיטה פרק א הלכה ה)

יח. שחט למעלה ממקום זה והוא הנקרא תרבץ הושט או למטה ממקום זה והוא מתחלת בני מעים שחיטתו פסולה, ושיעור תרבץ הושט שאינו ראוי לשחיטה למעלה בבהמה וחיה כדי שיאחז בשתי אצבעותיו ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו, ולמטה עד הזפק. ( הלכות שחיטה פרק א הלכה ו)

יט. סימנים שנדלדלו רובן טרפה ואפילו שלא מחמת נפילה, וכן אם נתקפלו שהרי אינן ראויין לשחיטה, אבל אם נתפרק רוב תרבץ הושט מן הלחי הרי זו מותרת שאין התרבץ ראוי לשחיטה כמו שביארנו. ( הלכות שחיטה פרק ט הלכה כא)

כ. גרגרת שנפסק רוב חללה במקום הראוי לשחיטה הרי זו נבלה, וכן אם ניקבה כאיסר, ניקבה נקבים קטנים אם נקבים שאין בהן חסרון הם מצטרפין לרובה ואם נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר, וכן אם ניטלה ממנה רצועה מצטרפת לכאיסר, ובעוף כל שאילו מקפל הרצועה או הנקבים שיש בהן חסרון ומניחן על פי הקנה אם חופה את רובו נבלה ואם לאו כשרה. ( הלכות שחיטה פרק ג הלכה כג)

כא. גרגרת שנפסק רוב חללה במקום הראוי לשחיטה הרי זו נבלה, וכן אם ניקבה כאיסר, ניקבה נקבים קטנים אם נקבים שאין בהן חסרון הם מצטרפין לרובה ואם נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר, וכן אם ניטלה ממנה רצועה מצטרפת לכאיסר, ובעוף כל שאילו מקפל הרצועה או הנקבים שיש בהן חסרון ומניחן על פי הקנה אם חופה את רובו נבלה ואם לאו כשרה. ( הלכות שחיטה פרק ג הלכה כג)

כב. ניקבה הגרגרת נקב מפולש משני צדדיה כדי שיכנס איסר לרחבו נבלה, נסדקה לארכה אפילו לא נשתייר מן המקום הראוי בה לשחיטה אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשרה. ( הלכות שחיטה פרק ג הלכה כד)

כג. שחט למעלה ממקום זה והוא הנקרא תרבץ הושט או למטה ממקום זה והוא מתחלת בני מעים שחיטתו פסולה, ושיעור תרבץ הושט שאינו ראוי לשחיטה למעלה בבהמה וחיה כדי שיאחז בשתי אצבעותיו ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו, ולמטה עד הזפק. ( הלכות שחיטה פרק א הלכה ו)

כד. ואי זה הוא מקום שחיטה בקנה משיפוי כובע ולמטה עד ראש כנף הריאה כשתמשוך הבהמה צוארה לרעות, זה הוא מקום השחיטה בקנה, וכל שכנגד המקום הזה מבחוץ נקרא צואר. ( הלכות שחיטה פרק א הלכה ז)

כה. ואי זה הוא מקום שחיטה בקנה משיפוי כובע ולמטה עד ראש כנף הריאה כשתמשוך הבהמה צוארה לרעות, זה הוא מקום השחיטה בקנה, וכל שכנגד המקום הזה מבחוץ נקרא צואר. ( הלכות שחיטה פרק א הלכה ז)

כו. שני קרומות יש למוח שבראש, אם ניקב העליון הסמוך לעצם בלבד הרי זו מותרת, ואם ניקב התחתון הסמוך למוח טרפה, ומשיתחיל המוח להמשך לשדרה והוא מחוץ לפולין שהן תחלת העורף יהיה לקרומו דין אחר, ואם ניקב חוץ לפולין מותר. ( הלכות שחיטה פרק ו הלכה ג)

כז. הלב שניקב לבית חללו, בין לחלל גדול שבשמאל בין לחלל קטן שבימין טרפה, אבל אם ניקב בשר הלב ולא הגיע לחללו מותר, וקנה הלב והוא המזרק הגדול שיוצא ממנו לריאה הרי הוא כלב ואם ניקב לחללו במשהו טריפה. ( הלכות שחיטה פרק ו הלכה ה)

כח. פסוקה כיצד, חוט השדרה שנפסק העור החופה את המוח טרפה, ובלבד שיפסק רוב היקפו, אבל אם נסדק העור לארכו או ניקב מותרת, וכן אם נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה או שנתמעך המוח שבתוך החוט ונתנדנד הואיל ועורו קיים הרי זו מותרת. ( הלכות שחיטה פרק ט הלכה א)

כט. הומרך המוח ונשפך כמים או כדונג שנמס עד שימצא החוט כשמעמידו אינו עומד הרי זו טרפה, ואם אינו יכול לעמוד מפני כבדו הרי זו ספק. ( הלכות שחיטה פרק ט הלכה ב)

ל. כבד שניטלה כולה טרפה, ואם נשתייר ממנה כזית במקום שהיא תלויה בו וכזית במקום מרה הרי זו מותרת, נידלדלה הכבד והרי היא מעורה בטרפש שלה מותרת, ניטל ממנה מקום שהיא תלויה בו ומקום המרה ואף על פי שהשאר קיים כמו שהוא טרפה. ( הלכות שחיטה פרק ח הלכה כא)

לא. נשאר בה כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא תלויה בו כשרה, אבל היה מפוזר מעט בכאן ומעט בכאן או שהיה מרודד או שהיה ארוך כרצועה הרי זו ספק ויראה לי שהיא אסורה. ( הלכות שחיטה פרק ח הלכה כב)

לב. שני קרומות יש על הריאה אם ניקב זה בלא זה מותרת, ואם ניקבו שניהן טרפה אפילו נגלד הקרום העליון כולו והלך לו מותרת, והקנה שניקב מן החזה ולמטה במשהו טרפה, והוא המקום שאינו ראוי לשחיטה בקנה למטה. ( הלכות שחיטה פרק ז הלכה א)

לג. ריאה שנשתנו מראיה, בין מראה כולה בין מראה מקצתה אם נשתנית למראה המותר אפילו נשתנית כולה מותרת, ואם נשתנה למראה האסור אפילו כל שהוא טרפה, שהמראה האסור כנקב הוא חשוב כמו שביארנו. ( הלכות שחיטה פרק ז הלכה טז)

לד. וחמש מראות אסורות יש בריאה ואלו הן: שחורה כדיו, או ירוקה כעין כשות, או כעין חלמון ביצה, או כעין חריע, או כמראה הבשר, וחריע הוא הצבע שצובעים בו הבגדים והוא דומה לשערות אדומות מעט ונוטות לירוקה. ( הלכות שחיטה פרק ז הלכה יז)

לה. ריאה שנמצאת נפוחה כמו עיקר חריות של דקל אוסרין אותה מספק, שזו תוספת משונה בגופה ושמא התוספת בגוף כחסרון כמו שאמר במנין. ( הלכות שחיטה פרק ח הלכה ח)

לו. ארבע מראות מותרת יש בה ואלו הן: שחורה ככחול, או ירוקה כחציר, או אדומה, או כמראה הכבד, ואפילו היתה הריאה כולה טלאים טלאים נקודות נקודות מארבע מראות אלו הרי זו מותרת. ( הלכות שחיטה פרק ז הלכה יט)

לז. ואין מדמין מריאה של בהמה דקה לריאה של בהמה גסה אלא מדקה לדקה ומגסה לגסה, נמצא הנקב באחד מן האבעבועות הרי זו טרפה ואין אומרין ניקוב אבעבוע אחר ונערוך שאין הדבר ניכר. ( הלכות שחיטה פרק ז הלכה יג)

לח. אוזן שנמצאת דבוקה בחברתה הסמוכה לה מותרת, ואם נסמכו שלא על הסדר כגון שנסמכה ראשונה לשלישית טריפה. ( הלכות שחיטה פרק ח הלכה ה)

לט. חסירה כיצד, שני איברים הן שאם חסר ממניינם טרפה, ואלו הן: הריאה והרגלים, וחמש אונות יש לריאה כשיתלה אותה אדם בידו ופני ריאה כנגד פניו, שלש מן הימין, ושתים מן השמאל, ובצד ימין ממנה כמו אזן קטנה ואינה בצד האונות ויש לה כמו כיס בפני עצמה והיא בתוך הכיס, ואוזן זו קטנה היא הנקרא ורדא מפני שהיא דומה לורד ואינה מן המנין, לפיכך אם לא נמצאת הורדא מותרת, שכך היא דרכה יש בהמות תמצא בהם ויש בהמות לא תמצא בהם, ואם נמצאת נקובה אף על פי שהכיס שלה סותם את הנקב הרי זו טרפה. ( הלכות שחיטה פרק ח הלכה א)

מ. חסר מנין האונות ונמצאת אחת מן השמאל או שתים מן הימין טרפה, ואם נמצאו שתים בימין וזאת הורדא הרי זו מותרת. ( הלכות שחיטה פרק ח הלכה ב)

מא. נתחלפו האונות ונמצאו שלש מן שמאל ושתים מן הימין בלא ורד, או שהיה הורד עם השלש בצד שמאל הרי זו טריפה שהיא חסרה מצד הימין. ( הלכות שחיטה פרק ח הלכה ג)

מב. הריאה שנתמסמסה טרפה, כיצד כגון שנמצאת שלימה וכשתולין אותה תחתך ותפול חתיכות חתיכות, ריאה שנמצאת נקובה במקום שיד הטבח ממשמש מותרת ותולין בידו ואומרין מיד הטבח ניקבה אחר השחיטה, נמצא הנקב במקום אחר ואין ידוע אם קודם שחיטה או אחר שחיטה נוקבין בה נקב אחר ומדמין כשם שעושים בבני מעיים. ( הלכות שחיטה פרק ז הלכה יב)