פסקי הלכות, מסכת חולין, פרק שלישי (ו)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

קמו. ביצה ששני ראשיה כדין או ששני ראשיה חדין, או שהיה חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים בידוע שהוא ביצת עוף טמא, ראשה אחד כד וראשה אחד חד וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים אפשר שהיא ביצת עוף טמא ואפשר שהיא ביצת עוף טהור, לפיכך שואל לצייד ישראל שמוכרה, אם אמר לו של עוף פלוני הוא ועוף טהור הוא סומך עליו, ואם אמר של עוף טהור ולא אמר לו שמו אינו סומך עליו. (הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה יח)

קמז. לפיכך אין לוקחים ביצים מן העכו"ם אלא אם היה מכיר אותן ויש לו בהן טביעות עין שהן ביצי עוף פלוני הטהור, ואין חוששין להן שמא הן ביצי טרפה או ביצי נבלה, ואין לוקחין מן העכו"ם ביצה טרופה כלל. (הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה יט)

קמח. אפרוח שנולד אף על פי שלא נתפתחו עיניו מותר לאכלו, בהמה טהורה שנטרפה חלבה אסור כחלב בהמה טמאה, וכן ביצת עוף טהור שנטרף כביצת עוף טמא ואסור. (הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה י)

קמט. נמצא עליה קורט דם, אם על החלבון זורק את הדם ואוכל את השאר, ואם על החלמון אסורה כולה, ביצה המוזרת הנפש היפה תאכלנה. (הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה ט)

קנ. אף על פי שחלב בהמה טמאה וביצי עוף טמא אסורין מן התורה אין לוקין עליהם שנאמר מבשרם לא תאכלו על הבשר הוא לוקה ואינו לוקה על הביצה ועל החלב, והרי האוכל אותן כאוכל חצי שיעור שהוא אסור מן התורה ואינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות. (הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה ו)

קנא. כל עוף שחולק את רגליו כשמותחין לו חוט שתים לכאן ושתים לכאן, או שקולט מן האויר ואוכל באויר, הרי זה דורס וטמא, וכל השוכן עם הטמאים ונדמה להם הרי זה טמא. (הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה כ)

קנב. ומיני חגבים שהתירה תורה שמונה, ואלו הן: (א) חגב, (ב) מין חגב והוא הרזבנית, (ג) חרגול, (ד) ומין חרגול והוא ערצוביא, (ה) ארבה, (ו) ומין ארבה והיא צפורת כרמים, (ז) סלעם, (ח) ומין סלעם והיא יוחנא ירושלמית. (הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה כא)

קנג. מי שהוא בקי בהן ובשמותיהן אוכל, והצייד נאמן עליהן כעוף, ומי שאינו בקי בהן בודק בסימנין, ושלשה סימנין יש בהן: כל שיש לו ארבע רגלים, וארבע כנפים שחופות רוב אורך גופו ורוב הקף גופו, ויש לו שני כרעים לנתר בהם הרי זה מין טהור, ואף על פי שראשו ארוך ויש לו זנב אם היה שמו חגב טהור. (הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה כב)

קנד. מי שאין לו עכשיו כנפים או כרעים או שאין לו כנפים החופין את רובו ועתיד לגדל אותן אחר זמן כשיגדיל הרי זה מותר מעתה. (הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה כג)

קנה. ובדגים שני סימנין: סנפיר וקשקשת, וסנפיר הוא שפורח בו, וקשקשת היא הדבוקה בכל גופו, וכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, אין לו עכשיו וכשיגדיל יהיה לו או שיש לו קשקשת כשהוא בים וכשיעלה ישיר קשקשיו הרי זה מותר, ומי שאין לו קשקשים החופין את כולו מותר אפילו אין בו אלא סנפיר אחת וקשקשת אחת הרי זה מותר. (הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה כד)

קנו. האוכל כזית מבשר עוף טמא לוקה מן התורה שנאמר ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו, והרי עבר על עשה שנאמר כל צפור טהורה תאכלו הא טמאה לא תאכלו, וכן האוכל כזית מדג טמא לוקה שנאמר ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו, ועבר על עשה שנאמר כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו מכלל שמי שאין לו סנפיר וקשקשת לא יאכל, הא למדת שכל האוכל דג טמא או בהמה וחיה טמאה או עוף טמא בטל מצות עשה ועבר על לא תעשה. (הלכות מאכלות אסורות פרק ב הלכה ד)

קנז. אלו המינין הנבראין בפירות ובמאכלות אם פרשו ויצאו לארץ אף על פי שחזרו לתוך האוכל מי שאכל מהן כזית לוקה שנאמר לכל השרץ השורץ על הארץ לאסור אלו שפרשו לארץ, אבל אם לא פרשו מותר לאכול הפרי והתולעת שבתוכו. (הלכות מאכלות אסורות פרק ב הלכה יד)

קנח. במה דברים אמורים שהתליע האוכל אחר שנעקר מן הארץ, אבל אם התליע והוא מחובר, אותה התולעת אסורה כאילו פירשה לארץ שעל הארץ נבראת ולוקין עליה, ואם ספק אסורה, לפיכך כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחוברין לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת, ואם שהה הפרי אחר שנעקר שנים עשר חדש אוכל בלא בדיקה שאין תולעת שבו מתקיימת שנים עשר חדש. (הלכות מאכלות אסורות פרק ב הלכה טו)

קנט. פרשו לאויר ולא נגעו לארץ, או שפרשו מקצתן לארץ, או שפרשו אחר שמתו, או שנמצאת תולעת על הגרעינה מבפנים, או שיצאו מתוך האוכל לתוך אוכל אחר, כל אלו אסורין מספק ואין לוקין עליהן. (הלכות מאכלות אסורות פרק ב הלכה טז)

קס. תולעת הנמצאת במעי הדגים ובמוח שבראש הבהמה והנמצאת בבשר אסורה, אבל דג מליח שהתליע הרי התולעת שבו מותרת, שהן כפירות שהתליעו אחר שנעקרו מן הארץ שמותר לאכלן כולן כאחת בתולעת שבתוכן, וכן המים שבכלים שהשריצו הרי אותן שרצים מותר לשתותן עם המים שנאמר וכל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו, כלומר במים ובימים ובנחלים הוא שאתה אוכל את שיש לו ואין אתה אוכל את שאין לו אבל בכלים בין שיש לו בין שאין לו מותר. (הלכות מאכלות אסורות פרק ב הלכה יז)

קסא. שרץ המים הנברא בבורות ובשיחין ובמערות הואיל ואינן מים נובעין והרי הן עצורים הרי הן כמים שבכלים ומותר, ושוחה ושותה ואינו נמנע ואף על פי שבולע בשעת שתייה מאותן השרצים הדקים. (הלכות מאכלות אסורות פרק ב הלכה יח)

קסב. במה דברים אמורים שלא פרשו ממקום ברייתן אבל אם פירש השרץ אף על פי שחזר לתוך הכלי או לתוך הבור אסור, פרש לדפני החבית וחזר ונפל לתוך המים או לתוך השכר מותר, וכן אם פרש לדפני הבור או המערה וחזר למים מותר. (הלכות מאכלות אסורות פרק ב הלכה יט)

קסג. המסנן את היין או את החומץ או את השכר ואכל את היבחושים או את היתושין והתולעות שסנן לוקה משום שרץ המים או משום שרץ העוף ושרץ המים, אפילו חזרו לכלי אחר שסננן שהרי פרשו ממקום ברייתן, אבל אם לא סננן שותה ואינו נמנע כמו שפירשנו. (הלכות מאכלות אסורות פרק ב הלכה כ)