פסקי הלכות, מסכת חולין, פרק שמיני (ד) ופרק עשירי (א)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

מ. כשמולחין הבשר אין מולחין אותו אלא בכלי מנוקב, ואין מולחין אלא במלח עבה כחול הגס, שהמלח דק כקמח יבלע בבשר ולא יוציא דם, וצריך לנפץ הבשר מן המלח ואחר כך ידיחנו. (הלכות מאכלות אסורות פרק ו הלכה יא)

מא. בני מעיים שמלאן על דרך זו בבשר צלוי או שלוק או שמלאן בביצים ושלקן או קלאן הרי אלו מותרין שאין מחזיקין דם בבני מעים, וכן הורו הגאונים. (הלכות מאכלות אסורות פרק ו הלכה יח)

מב. הטחול מותר לבשלו אפילו עם הבשר שאינו דם אלא בשר הדומה לדם, השובר מפרקת בהמה קודם שתצא נפשה הרי הדם נבלע באברים ואסור לאכול ממנה בשר חי ואפילו חלטו, אלא כיצד יעשה יחתוך החתיכה וימלח יפה יפה ואחר כך יבשל או יצלה, וכבר ביארנו שהשוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם שהן מותרין. (הלכות מאכלות אסורות פרק ו הלכה ט)

מג. אין אסור מן התורה אלא בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו, וגדי הוא כולל ולד השור ולד השה ולד העז עד שיפרוט ויאמר גדי עזים ולא נאמר גדי בחלב אמו אלא שדיבר הכתוב בהווה, אבל בשר בהמה טהורה (שבשלו) בחלב בהמה טמאה, או בשר בהמה טמאה (שבשלו) בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותרת בהנייה ואין חייבין על אכילתו משום בשר בחלב. (הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה ג)

מד. וכן בשר חיה ועוף בין בחלב חיה בין בחלב בהמה אינו אסור באכילה מן התורה לפיכך מותר לבשלו ומותר בהנייה, ואסור באכילה מדברי סופרים כדי שלא יפשעו העם ויבואו לידי איסור בשר בחלב של תורה ויאכלו בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, שהרי אין משמע הכתוב אלא גדי בחלב אמו ממש לפיכך אסרו כל בשר בחלב. (הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה ד)

מה. דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב, והשוחט עוף ונמצא בו ביצים גמורות מותר לאכלן בחלב. (הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה ה)

מו. קיבת הנבלה וקיבת הטמאה מותרת מפני שהיא כשאר טנופת שבגוף, ולפיכך מותר להעמיד הגבינה בקיבת שחיטת העכו"ם ובקיבת בהמה וחיה טמאה, אבל עור הקיבה הרי הוא כשאר המעים ואסור. (הלכות מאכלות אסורות פרק ד הלכה יט)

מז. אסור להעמיד הגבינה בעור הקיבה של שחוטה, ואם העמיד טועם את הגבינה אם יש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת מפני שהמעמיד דבר המותר הוא שקיבת שחוטה היא ואין כאן אלא איסור בשר בחלב ששעורו בנותן טעם , אבל המעמיד בעור קיבת נבילה וטרפה ובהמה טמאה הואיל והמעמיד דבר האסור בפני עצמו נאסרה הגבינה משום נבלה לא משום בשר בחלב, ומפני חשש זה אסרו גבינת עכו"ם כמו שביארנו. (הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה טז)

פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת חולין, פרק עשירי (א)

א. מצות עשה ליתן כל זובח בהמה טהורה לכהן הזרוע והלחיים והקיבה, שנאמר וזה יהיה משפט הכהנים, ואלו הם הנקראים בכל מקום מתנות, ומצוה זו נוהגת תמיד בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, ובכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ, ובחולין אבל לא במוקדשין. (הלכות ביכורים פרק ט הלכה א)

ב. ספק בכור חייב במתנות מכל צד, שאם בכור הוא כולו לכהן ואם אינו בכור מתנותיו לכהן, ואם נסתפק בשנים ולקח הכהן האחד מספק הרי השני פטור מן המתנות, עשאוהו כמי שזכה בו הכהן ונתנו במומו לבעליו, אבל ספק מעשר פטור מ"מ שהמוציא מחבירו עליו הראיה. (הלכות ביכורים פרק ט הלכה ג)

ג. בהמה שלא הורמו מתנותיה מותר לאכול ממנה, שאינה דומה לטבל שהרי מתנות כהונה מובדלין והמתנות עצמן אסור לישראל לאכלן אלא ברשות כהן, עבר ואכלן או הזיקן או מכרן אינו חייב לשלם, מפני שהוא ממון שאין לו תובע ידוע, והקונה אותם אף על פי שאינו רשאי ה"ז מותר לאכלן מפני שמתנות כהונה נגזלות. (הלכות ביכורים פרק ט הלכה יד)

ד. הלוקח בהמה מפירות שביעית חייב במתנות, כהנים ולוים פטורים מן המתנות שנאמר מאת העם וספק הם הלוים אם הם בכלל העם או לא, לפיכך אין נוטלין מהם ואם נטל הכהן לא יחזיר. (הלכות ביכורים פרק ט הלכה ח)

ה. במה דברים אמורים בשוחט לעצמו, אבל כהן טבח ששוחט ומוכר בשוק ממתינין לו שתים ושלש שבתות, מיכן ואילך מוציאין ממנו מתנות ונותנין אותם לכהנים אחרים, ואם קבע בית מטבחיים למכור אין ממתינין לו אלא מוציאין ממנו מיד ואם נמנע מליתן מנדין אותו עד שיתן. (הלכות ביכורים פרק ט הלכה ט)

ו. הכהנת אוכלת המתנות אף על פי שהיא נשואה לישראל מפני שאין בהן קדושה, ולא עוד אלא הבעל אוכל מתנות בגלל אשתו, אבל חללה אינה אוכלת, שאין חללים בכלל כהנים, ואם רצה הכהן למכור המתנות או ליתנן במתנה אפילו לעכו"ם או להאכילם לכלבים מאכילם שאין בהן קדושה כלל. (הלכות ביכורים פרק ט הלכה כ)

ז. אין חייב במתנות אלא בהמה טהורה בלבד שנאמר אם שור אם שה, כלאים הבא מכבש ועז חייב במתנות, והכוי אף על פי שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות, צבי הבא על העז וילדה הולד חייב בחצי מתנות שנאמר אם שה אפילו מקצת שה, תיש הבא על הצביה הולד פטור מן המתנות. (הלכות ביכורים פרק ט הלכה ה)

ח. בהמת קדשים שנפסלה במומה ואינה חייבת במתנות שנתערבה בבהמות אחרות, אפילו אחת במאה בזמן שכל בהמה מהן לאחר כולן פטורין, שכל אחד ואחד ספק והמוציא מחבירו עליו הראיה, היה אחד הוא השוחט את כולם פוטר מתנות אחת מהן בלבד. (הלכות ביכורים פרק ט הלכה ד)

ט. השוחט לעכו"ם ולכהן פטור מן המתנות, והמשתתף עם הכהן צריך שירשום חלקו כדי שיניח המתנות בחלק הכהן, שאם לא ציין חלקו חייב במתנות מפני שאין הכל יודעין שהכהן שותף לו, לפיכך אם היה הכהן עומד עמו במטבחיים ונושא ונותן עמו אינו צריך לרשום, והמשתתף עם העכו"ם אינו צריך לרשום שסתם עכו"ם מרבה דברים ומודיע לכל שהוא שותף ואף על פי שאינו עמו בשעת מכירה. (הלכות ביכורים פרק ט הלכה י)

י. אמר לטבח מכור לי בני מעיה של פרה והיו בה מתנות נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים, לקחם ממנו במשקל נותנם לכהן ומנכה לטבח מן הדמים. (הלכות ביכורים פרק ט הלכה טו)