פסקי הלכות על פי הרי"ף, מסכת יבמות, פרק חמישי

א. כבר בארנו שהגט אינו דוחה היבמה דחייה גמורה וכן המאמר אינו קונה בה קנין גמור, אבל הבעילה קונה קנין גמור והחליצה דוחה אותה דחייה גמורה, לפיכך גט אחר גט ביבמה או מאמר אחר מאמר מועיל אבל בעילה אחר בעילה וחליצה אחר חליצה אין האחרונה מועלת כלום, וכן גט או חליצה אחר הבעילה אינם כלום.
כיצד יבם שנתן גט ליבמתו וחזר ונתן גט לצרתה הרי זה אסור בקרובות שתיהן, וכן שני יבמין שנתנו שני גיטין ליבמה אחת זה אחר זה הרי זו כגרושה לשניהן ושניהן אסורין בקרובותיה ואחד מהן חולץ, וכן אם נתן גט ליבמתו וחזר ונתן אחיו גט לצרתה כל אחד אסור בקרובות זו שנתן לה הגט, וכן אם נתנו מאמר אחר מאמר כמו שבארנו. אבל היבם שחלץ ליבמתו וחזר וחלץ לצרתה בין הוא בין אחיו וכן שני יבמין שחלצו זה אחר זה ליבמה אחת אין חליצה אחרונה כלום ואין החולץ אותה אסור בקרובותיה שזה כחולץ לשאר הנשים שאין לו עליהן זיקה. (יבום, פ"ה הלכות י"ד-ט"ו)
ב. המאמר אף על פי שאינו קונה ביבמה קנין גמור ואינה נעשית בו אשת איש גמורה צריכה ממנו גט ואינה ניתרת לזר אלא בחליצה. (יבום פ"ה ה"ב)
ג. כיצד העושה מאמר ביבמתו ולא רצה לבעול צריך לכתוב לה גט שהרי נתקדשה לו, וצריך לחלוץ לה כדי להתירה לזר, שאין היבמה נתרת לזר אלא אחר בעילת היבם או אחר חליצה אבל הגט פוסלה ליבום ואינו מתירה לזר, והמאמר אינו קונה בה קנין גמור כבעילה. (יבום, פ"ה ה"ג)
ד. נתן מאמר ליבמתו וחזר ונתן גט למאמרו מה שעשה הרי בטלו והותרה, ויראה לי שלא הותרה אלא לאחיו אבל זה שנתן הגט נאסרה עליו. (יבום, פ"ה ה"ד)
ה. נתן גט לזיקתו [ולא למאמרו] פסלה עליו ועל שאר האחין כמו שבארנו וצריכה גט למאמרו וחליצה להתירה לזר. (יבום, פ"ה ה"ה)
ו. המאמר שניתן ליבמה תחלה ולא קדמו דבר אחר ולא נעשה אחריו דבר אחר אלא שבעל אותה זה שנתן לה המאמר הוא הנקרא מאמר כשר, ואם קדמו גט או חליצה בין מיבם זה בין מיבם אחר בין בה בין בצרתה, וכן אם קדמתו בעילה בצרתה בין ממנו בין מאחיו, או שנעשה אחריו גט או חליצה בין בה בין בצרתה בין ממנו בין מאחיו, או שבעל או נתן מאמר אחר לצרתה בין הוא בין אחיו, או שנתן לה אחיו מאמר אחר או בעלה, הרי זה נקרא מאמר פסול, בין המאמר שקדמוהו המעשים האלו בין המאמר שנתאחרו אחריו. (יבום, פ"ה ה"ו)
ז. כיצד נתן גט או חלץ ליבמתו וחזר ונתן מאמר לה או לצרתה בין הוא בין אחיו, או שבא על יבמתו או נתן לה מאמר וחזר ונתן מאמר אחר לצרתה בין הוא בין אחיו, או שנתן מאמר ליבמתו וחזר אחיו ונתן לה מאמר אחר או בעלה, הרי זה מאמר פסול בין המאמר הראשון בין המאמר האחרון. (יבום, פ"ה ה"ז)
ח. נמצאת למד שהמאמר בין שקדמו מאמר אחר או גט או חליצה או בעילה בין שקדם המאמר לאחד מאלו הרי זה מאמר פסול חוץ מן הנותן מאמר ובעל בעילה אחר המאמר שזו היא כהלכתה. (יבום, פ"ה ה"ח)
ט. הבעילה שבועל היבם את יבמתו תחלה או אחר מאמרו בה ולא קדמה דבר אחר נקראת בעילה כשרה, ואם קדמה מאמר מאחיו או גט בין ממנו בין מאחיו בין בה בין בצרתה או אם קדמה מאמר בצרתה בין ממנו בין מאחיו הרי זו נקראת בעילה פסולה. (יבום, פ"ה ה"ט)
י. מדברי סופרים שלא יבא היבם על יבמתו עד שיקדש אותה בפני שני עדים בפרוטה או בשוה פרוטה וזהו הנקרא מאמר, ואין המאמר קונה ביבמה קנין גמור כמו שיתבאר והעושה מאמר ביבמתו שלא מדעתה לא עשה כלום שאין האשה מתקדשת אלא לרצונה, וקטנה מן האירוסין אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה. (יבום, פ"ב ה"א)
יא. וכשם שהוא מקדש את יבמתו כך הוא מברך ברכת נישואין בעשרה וכותב כתובה כדין כל נושא אשה, ואם בא על יבמתו ולא עשה בה מאמר קנה קנין גמור ואינו צריך לחזור ולקדש אחר הבעילה ומכין אותו מכת מרדות וכותב לה כתובה. (יבום, פ"ב ה"ב)
יב. אף על פי שעיקר הדברים כן הוא נהגו כל ישראל לקדש בכסף או בשוה כסף, וכן אם רצה לקדש בשטר מקדש, אבל אין מקדשין בביאה לכתחלה ואם קידש בביאה מכין אותו מכת מרדות כדי שלא יהיו ישראל פרוצים בדבר זה אף על פי שקידושיו קידושין גמורין. (אישות, פ"ג הכ"א)
יג. וכן המקדש בלא שידוך או המקדש בשוק אף על פי שקידושיו קידושין גמורין מכין אותו מכת מרדות כדי שלא יהא דבר זה הרגל לזנות וידמה לקדשה שהיתה קודם מתן תורה. (אישות, פ"ג הכ"ב)
יד. מי ששלח גט לאשתו וחזר ובטלו בפני שנים אחרים וכן מי שמסר מודעא על הגט מכין אותו מכת מרדות מפני שגורם להיות ממזרים, שהרי יגיע גט לידה ותנשא בו ואחר זמן יצאו העדים שבטל בפניהם או שמסר מודעא בפניהם קודם שיכתוב הגט ונמצא הולד ממזר. (גירושין, פ"ו הכ"ו)
טו. אסור לנהוג קלות ראש בשליח בית דין והרי השליח נאמן כשנים לענין הנידוי, שאם אמר פלוני הקלני או הקלה הדיין או לא רצה לבא לדין משמתין אותו על פיו, אבל אין כותבין פיתחא עליו עד שיבאו שנים ויעידו עליו שנמנע לבא לבית דין. (סנהדרין, פכ"ה ה"ה)
טז. היה מחוייב שבועה מדבריהם מן הנשבעין ונפטרין כגון הנשבעין על טענת ספק או מן הנשבעין היסת ולא רצה להשבע משמתין אותו שלשים יום אם לא בא ולא תבע נידויו מלקין אותו מכת מרדות, וכל מי שחלה עליו שמתא שלשים יום מכין אותו מכת מרדות ואחר כך מתירין נדויו, ואין יורדין לנכסיו לפי שאינו מחוייב שבועה מן התורה. (טוען ונטען פ"א ה"ה)
יז. ואכסנאי אסור בתשמיש המטה עד שיחזור לביתו וכן אסרו חכמים על האיש שידור בבית חמיו שזו עזות פנים היא, ולא יכנס עמו למרחץ. (איסורי ביאה, פכ"א הט"ו)
יח. מי שנטען על ערוה או שיצא לו שם רע עמה לא ידור עמה במבוי אחד ולא יראה באותה שכונה, ומעשה שהיו מרננין אחריו עם חמותו והכו אותו חכמים מכת מרדות מפני שעבר על פתח ביתה. (איסורי ביאה פ"ב הי"ב)
יט. … וזה הוא נוסח כתובת יבמין שנהגו בו העם. ביום פלוני וכו' איך פלוני בן פלוני אתא לקדמנא וכן אמר לנא אחי דמן אבא שכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת ומורית ומחסין ומוקים שמא בישראל לא שבק ושבק ההיא אתתא דשמה פלונית בת פלוני וחזי לי מן אוריתא ליבומי יתה כדכתיב בספר אוריתא דמשה יבמה יבא עליה וצביאת פלונית דא ואתיבמת לפלוני בר פלוני יבמה לאוקומי שמא בישראל כדכתיב והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל וכתב לה פלוני יבמה לפלונית יבמתיה כסף זוזי מאתן דחזו לה דהוו כתיבין בכתובתה דכתב לה בעלה קדמאה ואוסיף לה מדיליה כך וכך ודא נדוניא דהנעלת ליה וכו' כשאר טופסי כתובות. (יבום, פ"ד הלכות ל"א-ל"ב)
כ. הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה עליו ועל שאר האחין ואם בא הוא או אחד מהאחין על צרתה הרי זה עובר בעשה שנאמר יבמה יבא עליה לא עליה ועל צרתה ולאו הבא מכלל עשה עשה. וכן החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה היא וכל צרותיה על החולץ ועל שאר האחין וכולן אסורות עליהן מדברי סופרים כשניות שמאחר שמת אחיו בלא ולד נסתלק איסור ערוה מעל כל נשיו לפיכך תופסין בהן הקידושין כשניות. (יבום, פ"א הי"ב)
כא. אמר לסופר כתוב גט לפלונית ויהיה עמי לכשאשאנה אגרשנה בו ונכתב ונשאה וגירשה בו אינו גט, מפני שלא היתה בת גירושין ממנו כשנכתב גט זה ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין, אבל אם אמר לו כתוב אותו לארוסתי לכשאשאנה אגרשנה בו וכנסה וגירשה בו כשר, כתבו ליבמתו ואחר שיבמה גירשה בו הרי זה ספק גירושין הואיל ואינה אשתו גמורה כשכתבו. (גירושין, פ"ג ה"ו)