בפרטי מידת הנקיות
והנה גם שמירת השבתות וימים טובים רבה היא, כי המשפטים רבים, ואפילו איסורי שבת שהם מדרבנן, אף על פי שמדברי חכמים הם, עיקריים הם, ואסור לזלזל בהם. ואולם פרטי הדינים למחלקותם מבוארים הם אצל הפוסקים בספריהם, וכולם שוים לחובתנו בם, ולזהירות הנצרכת בהם. ומה שקשה על ההמון שמירתו הוא השביתה מן העסק ומהדיבור במשאם ובמתנם, ואולם האיסור הזה מבואר בדברי הנביא "וכבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפצך ודבר דבר", שמלשון זו דרשו חכמים שאסור לדבר דברי חול בשבת, והכלל הוא, שכל מה שאסור בשבת לעשותו – אסור להשתדל בעבורו או להזכירו בפיו, ולכן אסרו לעיין בנכסיו לראות מה שצריך למחר, או לילך לפתח העיר כדי לצאת במוצאי שבת במהירות למרחק. ואסרו לומר דבר פלוני אעשה למחר, או סחורה פלונית אקנה למחר, וכן כל כיוצא בזה.
והנה עד הנה דברתי בקצת המצוות מה שאנו רואים שבני האדם נכשלים בהם על הרוב, ומאלה נלמד לכל שאר הלאוין, שאין לך איסור שאין לו ענפים ופרטים, מהם חמורים ומהם קלים, ומי שרוצה להיות נקי צריך שיהיה נקי מכולם וטהור מכולם, וכבר אמרו חז"ל על הפסוק "שינייך כעדר הרחלים", מה רחל זו צנועה, כך היו ישראל צנועים וכשרים במלחמת מדין, רב הונא בשם רב אחא אמר, שלא הקדים אחד מהם תפילין של ראש לתפילין של יד, שאילו הקדים אחד – לא היה משה משבחן, ולא היו יוצאים משם בשלום. וכן אמרו בירושלמי, המדבר בין ישתבח ליוצר, עבירה היא בידו, וחוזר עליה מעורכי המלחמה, כדין הירא במלחמה מחטא שבידו. הרי לך עד היכן צריך להגיע הדקדוק והנקיות האמיתי במעשים.
