משנה יב: רַבִּי יוֹסֵי היה אוֹמֵר אף הוא שלשה דברים, יְהִי מָמוֹן חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּפי שחביב עליך הממון שֶׁלָּךְ. וְהַתְקֵן עַצְמָךְ לִלְמוֹד תּוֹרָה, ואל תחשוב שכיון שאביך ואבי אביך היו חכמים אף אתה תהא חכם ללא עמל, שֶׁהתורה אֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ, ואין זוכה בה אלא מי שעמל בלימודה. וְכָל מַעֲשֶׂיךָ, אף הגשמיים כמו אכילה ושתיה ושינה, יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם, שיהא גופך חזק ובריא לעבודת השם.
משנה יג: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שלשה דברים אלו, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה, לקרוא את שמע בזמנה, ולהתפלל בזמן התפילה. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, כאדם שיש לו קביעות לומר פרק מסוים ביום, שאומרו בקריאה בעלמא, ללא כוונה ותחנונים, אֶלָּא התפלל דרך בקשת רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) 'כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה', כלומר, רוצה הקדוש ברוך הוא בתחנונים, ועל ידם הוא מרחם מיד. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמָךְ – אל תחזיק את עצמך כרשע, שעל ידי זה יוצא האדם לגמרי לתרבות רעה, שסובר שאין לו תקנה, אלא כל אדם יראה עצמו כבינוני, שעל ידי מעשה טוב אחד מכריע את עצמו לכף זכות, להיות צדיק.
משנה יד: רַבִּי אֶלְעָזָר בן ערך אוֹמֵר שלשה דברים, הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה, וְעל ידי זה דַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לָאַפִּיקוֹרוֹס – לאדם מופקר, המבזה את התורה ואת לומדיה. וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל, כלומר, כאשר אתה מתווכח עם האפיקורס ומשיב לו, הזהר שלא ידבק בך מדעותיו הפסולות, על ידי שתדע שאתה עמל לפני הקדוש ברוך הוא, היודע צפונות הלב. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ, שהוא הקדוש ברוך הוא, שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ, ואף מחמת כן יש לך לטרוח ולעמול בלימוד התורה. [ואף שאמרו חכמים שלא יעבוד האדם על מנת לקבל פרס, מכל מקום יש לו ליתן אל ליבו את מתן שכרו לעתיד לבא, כדי לדחות את היצר הרע המונעו מלימוד התורה. ועוד, שעל ידי זה יכיר בגודל חסדו של הקדוש ברוך הוא, שאף שאנחנו עבדיו וחייבים לקיים מצוותיו, נותן לנו על כך שכר].
משנה טו: לאחר דברי חמשת תלמידי רבן יוחנן בן זכאי מביאה המשנה את דברי רבי טרפון, שהיה חבר לרבי יהושע ורבי אליעזר: רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצֵר – חייו של האדם בעולם הזה, קצרים הם. וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה – לימוד התורה רב הוא, שהרי נאמר על התורה 'ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים', וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים – כוחות הגוף והנפש עצלים מלעסוק בתורה ולקיים מצוות, ומטים את האדם לדרך רעה, וְהַשָּׂכָר המזומן לאדם הלומד תורה ומקיים מצוות, הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק – והקדוש ברוך הוא מקפיד שיעסוק האדם בתורה בכל עת, שאין רשות להתבטל מלימוד התורה אפילו שעה אחת.
משנה טז: הוּא [-רבי טרפון] הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר – אין הקדוש ברוך הוא מחייב את האדם לסיים את כל התורה, אלא מקבל שכרו על מה שלמד, וּמכל מקום לֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה, אלא חייב אתה ללמוד כפי יכולתך וכוחותיך. אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ, שהוא הקדוש ברוך הוא, שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ . וְדַע, שאף אם אין אתה מקבל שכר בעולם הזה, היינו כיון שעיקר מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים הוא לֶעָתִיד לָבוֹא.
